ריצה בסגנון חופשי

ציון 8.5

סה"כ כניסות: 149228

עכשיו משחקים: 1

Vgames משחקים
  • על המשחק

    ריצה בסגנון חופשי
    רוצו על גגות העיר, אספו כמה שיותר בונוסים בדרך לניקוד ותרגילים נושאי ניקוד.

  • הוראות המשחק

    איך משחקים?
    לחצו על התמונה כדי לפתוח את חלון המשחק. חיצים לריצה, X לקפיצה וטיפוס.

תגובות למשחק ריצה בסגנון חופשי

הוסף תגובה
  1. 1. מנגו בננה ומלון

  2. 2. טוטוטוט דבש וקינמון

    חח מהשיר שלנו

  3. 3. שלישית

    היי אני שלישית איזה כיף לי המשחק הזה לא עובד לי ואני לחצתי על התמונה והיה כתוה לי לא ניתן להציג את הדף האיטרנט איפשר לשחק בזה ביוש

  4. 4. כיף

    סיימתי את המשחק

  5. 5. ממההה

    זאת רק תמונה

  6. 6. אני 6

    צריך להתקין את זה

  7. 7. אחלה משחק

  8. 8. משחק קטלני

    משחק קטלני משחק קטלני משחק קטלני משחק קטלני משחק קטלני משחק קטלני משחק קטלני משחק קטלני משחק קטלני משחק קטלני משחק קטלני משחק קטלני משחק קטלני משחק קטלני משחק קטלני משחק קטלני משחק קטלני משחק קטלני משחק קטלני משחק קטלני משחק קטלני משחק קטלני משחק קטלני משחק קטלני משחק קטלני משחק קטלני משחק קטלני

  9. 9. היי אני אבי

    קשה לי לעבור את שלב 5

  10. 10. אני מציע לנסות משחק חדש

    משחק טוב

  11. 11. מכבי חיפה אלופה

    משחק הכי יפה הוא משחק טוב אבל מכבי חיפה יותר

  12. 12. משחק טוב שמצתי באינטרנט

    בזוקה נגד זומבים קצת עלים

  13. 13. סיימתי משחק ריצה בסיגנון חופשית

    סוף סוף סיימתי תה משחק

  14. 14. משחק יפה

  15. 15. משחק יפה

    הזה משחק יפה זה המשחק הכי יפה

  16. 16. משחק טוב

    המשחק הזה ממש טוב וגם קצת כשה אבל מישחק טוב

  17. 17. אולה מישחק לאלה מצויןןןןןןןןןןןן

    מממממממממממייייייייייייישששששששששששששחחחחחחחחחחחחקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקק מצויןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן

  18. 18. כלא 6(אושר המלך]]]

  19. 19. אחלה של משחק

    סיימתי את כל השלבים היה משחק טוב

  20. 20. הי

    זה לא עובד כמה זמן צריך לחכות שמי הוא דורון_______ תנסו אני רוצה תשובה בבקשה אני מתחנן אני נשבע לבקר באתר[אם אני יוכל] שמי האמיתי יגאל בורדצקי ואני מת על האתר הזה זאת עובדה עלי שחקתי בו 3222 פעמים אני ישחק בו כל הזמן אין לי זמן לדבר בי כי אחי הגדול הגיע

  21. 21. למה המשחק לא עובדד?..

    למה המשחק החרא הזה לא עובד יואוווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו

  22. 22. תותית

    הי שלישית גם לי לא עובד

  23. 23. מסי

    משחק כול

  24. 24. 1,6

    משחק סוס

  25. 25. ריצה בסגנון חופשי

    קשה לי לעבור את שלב 11

  26. 26. משחק דבילי

  27. 27. משחק דבילי

    המשחק הדבילי הזה לא עובד

  28. 28. מישחק מפחיד

    מישחק אכו שרמותה

  29. 29. sex

    בלי סקס בלי סקס בלי סקס

  30. 30. אני מלך!

    למה לכולם יש שגיאות כתיב אני לא מבין אותם למה

  31. 31. זה לא נכנס לייייייייייייייייייייייי

    שיקולל המשחקקקקקקקקקקק הזה מי שימצי אותו שימות אמן ואמן לא צריך לשחק בוווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווויאללה כבר ננננננו

  32. 32. לא צריך להתקין!

    אתם צריכים ללחוץ על התמונה וזה פותח את חלון המשחק מקווה שעזרתי נ.ב אני יגאל בורדצקי

  33. 33. הפועל תל אביב

    הפועל תל אביב אלופהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה

  34. 34. סתמו את אפה שלכם

    יבני זונות תסתמו פשות תילחצוו אל התמונה ותתקינוו אותה

  35. 35. זה מישחק כיף אבל ישן

  36. 36. א

    לא הצלחתי לעבור אתשלב שלוש

  37. 37. א

    עכשיו הצלחתי לעבור עד שלב 5

  38. 38. לא כיף

    אני לא מצליחה להיכנס למשחק

  39. 39. ל-20

    למי אכפת?! אני חילוני - גם אתה?

  40. 40. וואי שלב 16 קשה לאאלה

    וואי שלב 16 קשה לאאלה

  41. 41. סיפור שהמצאתי

    יונתן היה החבר הכי טוב של שמעון. הם עזרו אחד לשני בכל דבר. שיעורי בית, לימוד למבחנים וכוו'. יום אחד בחופש הגדול ישבו יונתן, שמעון, דן, אריאל, וחיים בחצר ביתו של דן ופצחו פיצוחים. ''אוף! כמה משעמם!" קרא שמעון. "אבל מה כבר אפשר לעשות ביום חם שכזה?" "יש לי רעיון" אמר דן. "אבל תבטיחו לא לצחוק" מבטיחים קראו כולם במקהלה. "אז ככה," אמר דן "הרעיון שלי הוא שנקים חבורה בלשית, ועד תחילת הלימודים נחקור מה שאפשר לחקור, ואם ממש יצליח לנו טוב, נמשיך ככה". "אני בעד!" קרא שמעון. "גם אני!" צעק חיים. "ואני נגד" אמר יונתן. "מה כבר ילדים בני תשע וחצי יכולים לחקור?" "אני מסכים עם יונתן" אמר אריאל. "באמת, מה כבר אנחנו יכולים לחקור?" "תתפלאו", אמר דן "אבל כבר יש לי תעלומה!" "ומה היא?" שאלו כולם. "בואו אלי הביתה ואני אספר לכם עם כוס מיץ תפוחים קר ועוגיות וניל" אמר דן. הם נכנסו לביתו של דן, והוא הגיש להם מיץ תפוחים קר ועוגיות וניל. "תודה, דן." אמר שמעון "ועכשיו תספר לנו את התעלומה שאנחנו יכולים לפתור!" "אז תקשיבו" אמר דן "מוטי זילברשטיין, השכן שלנו, מאוד רוצה לבנות לילדים שלו, רחל, יוסי, אריה ויצחק בית מעץ על עץ האלון ליד הכביש הראשי. הבעיה היא כזאת, היום בבוקר בתפילה הוא סיפר לאבא שלי שהוא מתכוון לבנות לילדיו בית עץ על עץ האלון, הבעיה שכל פעם גונבים לו את הקרשים, והוא נאלץ לקנות קרשים אחרים ולבזבז המון כסף! הוא קונה כל פעם קרשים חדשים אצל אותו אחד ב-60 ש''ח וכבר נמאס לו לבזבז כסף על זה! והוא רוצה לברר אחת ולתמיד מי גונב ממנו את הקרשים! אז אנחנו נוכל לעזור לו ולברר אחת ולתמיד מי הגנב! ואני מזכיר לכם שאבא שלי שוטר, והוא לימד אותי כל מיני טכניקות לתפיסת גנבים. למשל – טביעות אצבעות! אז בואו נלך עכשיו לביתו של מוטי, ונבקש ממנו לעזור לו בתפיסת הגנב. הגנב שלנו בטח אוהב מאוד לגנוב קרשים, אז אפשר לשים לו פיתיונות בכל רחבי המושב! מה אתם אומרים על זה?" "מה אנחנו אומרים? אנחנו אומרים שאתה פשוט גאון, דן! בוא נלך מיד לביתו של מוטי! קדימה!" אמר יונתן. כולם יצאו מביתו של דן וצעדו לביתו של מוטי, הידוע בשל עצבנותו הרבה לכל אנשי המושב. כשהם הגיעו לביתו של מוטי, דן דפק שלוש דפיקות על הדלת. מוטי פתח את הדלת ונראה פרצופו העצבני. "חכו!" צעק מוטי "עכשיו סיימתי לעשות ספונג'ה, לבית אתם לא נכנסים!" "לא התכוונו להיכנס לביתך, אדון מוטי" אמר דן והשתדל לדבר בנימוס. "אז לשם מה באתם?" שאל ברוגז. "באנו להציע לך הצעה" אמר דן. "והיא?" שאל מוטי "באנו להציע לך שנעזור לך לתפוס את הגנב שגונב ממך את הקרשים" אמר דן ונשם עמוק. הוא נעץ בשאר הילדים מבט של 'בואו תעזרו לי, אני לא אמור לענות לו על כל השאלות שלו לבד'. "אני מסכים" אמר מוטי, לתדהמתם של הילדים "אבל זה רק מכיוון שאביך שוטר, ואומרים שדברים כאלה עוברים מאב לבן. ועוד דבר, אם תתפסו את הגנב, תקבלו ממני חמש מאות שקל במזומן! זה פשוט משגע אותי, ויום אחרי יום הילדים שלי בוכים לי 'אבא, הבטחת שתבנה לנו בית על העץ! מתי סוף סוף תבנה?' ואני נאלץ לשמע יום שלם את הבכי הנודניק שלהם!" בשמע משפט זה התלהבותם של הילדים הוכפלה! "אתה רציני, אדון מוטי?" "ועוד איזה רציני!" אמר מוטי. "אל תשאל מה עובר עלי בגלל הקרשים האלו." דן הציץ בשעונו. השעה הייתה שש וחצי בערב, ואין טעם להתחיל דבר כזה כשהשמש כמעט שוקעת. "תקשיבו כולם!" אמר דן. "השעה עכשיו שש וחצי בערב, ובטח ההורים שלנו מחכים לנו לארוחת ערב. אז אין טעם להתחיל לחקור עכשיו. אבל מה שכן, מחר בשעה עשר בבוקר כולם מתייצבים בחצר ביתו של מוטי, אוקיי?" "בסדר", אמרו כולם. "יופי" אמר דן. "עכשיו כל אחד הולך לביתו, ותזכרו, מחר בעשר בבוקר בחצר ביתו של מוטי!" הילדים הלכו לביתם ואכלו ארוחת ערב. בשעה שבע בבוקר צלצל הטלפון בביתו של דן, זה היה שמעון. "הלו, דן? סליחה אם הערתי אותך, פשוט יש לי כמה דברים די דחופים לומר לך. דבר ראשון, שכחתי באיזו שעה נפגשים בחצר ביתו של מוטי כדי לחקור את תעלומת הקרשים הגנובים. אתה יכול להזכיר לי, בבקשה?" "בטח" השיב לו דן "נפגשים בחצר ביתו של מוטי בשעה עשר בדיוק!" "את הדבר השני אני מעדיף לומר לך פנים אל פנים. אפשר לבוא אליך כרגע?" "בסדר, תבוא, אני מחכה לך" אמר דן. "רגע, דבר אחרון, דן" אמר שמעון "תחשב בהיגיון על מה שאמר לנו מוטי, אם נקבל ממנו חמש מאות שקלים, נוכל לקנות כל מיני אביזרים שמאוד יעזרו לנו בפתרון תעלומות! למשל, אבקה לגילוי טביעות אצבעות! משקפת! מכשירי קשר! ועוד המון דברים שיעזרו!" "בחמש מאות שקל אי אפשר לקנות כל-כך הרבה דברים, שמעון, אבל אתה צודק, אם נצליח, נשתמש בכסף רק לדברים שעוזרים ומועילים! "בסדר" אמר שמעון "וואי, איך לא שמנו לב לשעה, כבר עשרה לעשר! בוא נרוץ לביתו של מוטי!" בדרכם לביתו של מוטי פגשו את אריאל וחיים. "היי, מה נשמע?" שאל אריאל "אנחנו בדרך לביתו של מוטי זילברשטיין כדי לחקור את תעלומת הקרשים הגנובים!" "גם אנחנו" אמר שמעון "מעניין איפה יונתן" "הוא בטח כבר הגיע ומחכה לנו! קדימה! בואו נרוץ!" אמר דן.

  42. 42. סיפור שהמצאת...י...

    יונתן היה החבר הכי טוב של שמעון. הם עזרו אחד לשני בכל דבר. שיעורי בית, לימוד למבחנים וכוו'. יום אחד בחופש הגדול ישבו יונתן, שמעון, דן, אריאל, וחיים בחצר ביתו של דן ופצחו פיצוחים. ''אוף! כמה משעמם!" קרא שמעון. "אבל מה כבר אפשר לעשות ביום חם שכזה?" "יש לי רעיון" יונתן היה החבר הכי טוב של שמעון. הם עזרו אחד לשני בכל דבר. שיעורי בית, לימוד למבחנים וכוו'. יום אחד בחופש הגדול ישבו יונתן, שמעון, דן, אריאל, וחיים בחצר ביתו של דן ופצחו פיצוחים. ''אוף! כמה משעמם!" קרא שמעון. "אבל מה כבר אפשר לעשות ביום חם שכזה?" "יש לי רעיון" אמר דן. "אבל תבטיחו לא לצחוק" מבטיחים קראו כולם במקהלה. "אז ככה," אמר דן "הרעיון שלי הוא שנקים חבורה בלשית, ועד תחילת הלימודים נחקור מה שאפשר לחקור, ואם ממש יצליח לנו טוב, נמשיך ככה". "אני בעד!" קרא שמעון. "גם אני!" צעק חיים. "ואני נגד" אמר יונתן. "מה כבר ילדים בני תשע וחצי יכולים לחקור?" "אני מסכים עם יונתן" אמר אריאל. "באמת, מה כבר אנחנו יכולים לחקור?" "תתפלאו", אמר דן "אבל כבר יש לי תעלומה!" "ומה היא?" שאלו כולם. "בואו אלי הביתה ואני אספר לכם עם כוס מיץ תפוחים קר ועוגיות וניל" אמר דן. הם נכנסו לביתו של דן, והוא הגיש להם מיץ תפוחים קר ועוגיות וניל. "תודה, דן." אמר שמעון "ועכשיו תספר לנו את התעלומה שאנחנו יכולים לפתור!" "אז תקשיבו" אמר דן "מוטי זילברשטיין, השכן שלנו, מאוד רוצה לבנות לילדים שלו, רחל, יוסי, אריה ויצחק בית מעץ על עץ האלון ליד הכביש הראשי. הבעיה היא כזאת, היום בבוקר בתפילה הוא סיפר לאבא שלי שהוא מתכוון לבנות לילדיו בית עץ על עץ האלון, הבעיה שכל פעם גונבים לו את הקרשים, והוא נאלץ לקנות קרשים אחרים ולבזבז המון כסף! הוא קונה כל פעם קרשים חדשים אצל אותו אחד ב-60 ש''ח וכבר נמאס לו לבזבז כסף על זה! והוא רוצה לברר אחת ולתמיד מי גונב ממנו את הקרשים! אז אנחנו נוכל לעזור לו ולברר אחת ולתמיד מי הגנב! ואני מזכיר לכם שאבא שלי שוטר, והוא לימד אותי כל מיני טכניקות לתפיסת גנבים. למשל – טביעות אצבעות! אז בואו נלך עכשיו לביתו של מוטי, ונבקש ממנו לעזור לו בתפיסת הגנב. הגנב שלנו בטח אוהב מאוד לגנוב קרשים, אז אפשר לשים לו פיתיונות בכל רחבי המושב! מה אתם אומרים על זה?" "מה אנחנו אומרים? אנחנו אומרים שאתה פשוט גאון, דן! בוא נלך מיד לביתו של מוטי! קדימה!" אמר יונתן. כולם יצאו מביתו של דן וצעדו לביתו של מוטי, הידוע בשל עצבנותו הרבה לכל אנשי המושב. כשהם הגיעו לביתו של מוטי, דן דפק שלוש דפיקות על הדלת. מוטי פתח את הדלת ונראה פרצופו העצבני. "חכו!" צעק מוטי "עכשיו סיימתי לעשות ספונג'ה, לבית אתם לא נכנסים!" "לא התכוונו להיכנס לביתך, אדון מוטי" אמר דן והשתדל לדבר בנימוס. "אז לשם מה באתם?" שאל ברוגז. "באנו להציע לך הצעה" אמר דן. "והיא?" שאל מוטי "באנו להציע לך שנעזור לך לתפוס את הגנב שגונב ממך את הקרשים" אמר דן ונשם עמוק. הוא נעץ בשאר הילדים מבט של 'בואו תעזרו לי, אני לא אמור לענות לו על כל השאלות שלו לבד'. "אני מסכים" אמר מוטי, לתדהמתם של הילדים "אבל זה רק מכיוון שאביך שוטר, ואומרים שדברים כאלה עוברים מאב לבן. ועוד דבר, אם תתפסו את הגנב, תקבלו ממני חמש מאות שקל במזומן! זה פשוט משגע אותי, ויום אחרי יום הילדים שלי בוכים לי 'אבא, הבטחת שתבנה לנו בית על העץ! מתי סוף סוף תבנה?' ואני נאלץ לשמע יום שלם את הבכי הנודניק שלהם!" בשמע משפט זה התלהבותם של הילדים הוכפלה! "אתה רציני, אדון מוטי?" "ועוד איזה רציני!" אמר מוטי. "אל תשאל מה עובר עלי בגלל הקרשים האלו." דן הציץ בשעונו. השעה הייתה שש וחצי בערב, ואין טעם להתחיל דבר כזה כשהשמש כמעט שוקעת. "תקשיבו כולם!" אמר דן. "השעה עכשיו שש וחצי בערב, ובטח ההורים שלנו מחכים לנו לארוחת ערב. אז אין טעם להתחיל לחקור עכשיו. אבל מה שכן, מחר בשעה עשר בבוקר כולם מתייצבים בחצר ביתו של מוטי, אוקיי?" "בסדר", אמרו כולם. "יופי" אמר דן. "עכשיו כל אחד הולך לביתו, ותזכרו, מחר בעשר בבוקר בחצר ביתו של מוטי!" הילדים הלכו לביתם ואכלו ארוחת ערב. בשעה שבע בבוקר צלצל הטלפון בביתו של דן, זה היה שמעון. "הלו, דן? סליחה אם הערתי אותך, פשוט יש לי כמה דברים די דחופים לומר לך. דבר ראשון, שכחתי באיזו שעה נפגשים בחצר ביתו של מוטי כדי לחקור את תעלומת הקרשים הגנובים. אתה יכול להזכיר לי, בבקשה?" "בטח" השיב לו דן "נפגשים בחצר ביתו של מוטי בשעה עשר בדיוק!" "את הדבר השני אני מעדיף לומר לך פנים אל פנים. אפשר לבוא אליך כרגע?" "בסדר, תבוא, אני מחכה לך" אמר דן. "רגע, דבר אחרון, דן" אמר שמעון "תחשב בהיגיון על מה שאמר לנו מוטי, אם נקבל ממנו חמש מאות שקלים, נוכל לקנות כל מיני אביזרים שמאוד יעזרו לנו בפתרון תעלומות! למשל, אבקה לגילוי טביעות אצבעות! משקפת! מכשירי קשר! ועוד המון דברים שיעזרו!" "בחמש מאות שקל אי אפשר לקנות כל-כך הרבה דברים, שמעון, אבל אתה צודק, אם נצליח, נשתמש בכסף רק לדברים שעוזרים ומועילים! "בסדר" אמר שמעון "וואי, איך לא שמנו לב לשעה, כבר עשרה לעשר! בוא נרוץ לביתו של מוטי!" בדרכם לביתו של מוטי פגשו את אריאל וחיים. "היי, מה נשמע?" שאל אריאל "אנחנו בדרך לביתו של מוטי זילברשטיין כדי לחקור את תעלומת הקרשים הגנובים!" "גם אנחנו" אמר שמעון "מעניין איפה יונתן" "הוא בטח כבר הגיע ומחכה לנו! קדימה! בואו נרוץ!" אמר דן. יונתן היה החבר הכי טוב של שמעון. הם עזרו אחד לשני בכל דבר. שיעורי בית, לימוד למבחנים וכוו'. יום אחד בחופש הגדול ישבו יונתן, שמעון, דן, אריאל, וחיים בחצר ביתו של דן ופצחו פיצוחים. ''אוף! כמה משעמם!" קרא שמעון. "אבל מה כבר אפשר לעשות ביום חם שכזה?" "יש לי רעיון" אמר דן. "אבל תבטיחו לא לצחוק" מבטיחים קראו כולם במקהלה. "אז ככה," אמר דן "הרעיון שלי הוא שנקים חבורה בלשית, ועד תחילת הלימודים נחקור מה שאפשר לחקור, ואם ממש יצליח לנו טוב, נמשיך ככה". "אני בעד!" קרא שמעון. "גם אני!" צעק חיים. "ואני נגד" אמר יונתן. "מה כבר ילדים בני תשע וחצי יכולים לחקור?" "אני מסכים עם יונתן" אמר אריאל. "באמת, מה כבר אנחנו יכולים לחקור?" "תתפלאו", אמר דן "אבל כבר יש לי תעלומה!" "ומה היא?" שאלו כולם. "בואו אלי הביתה ואני אספר לכם עם כוס מיץ תפוחים קר ועוגיות וניל" אמר דן. הם נכנסו לביתו של דן, והוא הגיש להם מיץ תפוחים קר ועוגיות וניל. "תודה, דן." אמר שמעון "ועכשיו תספר לנו את התעלומה שאנחנו יכולים לפתור!" "אז תקשיבו" אמר דן "מוטי זילברשטיין, השכן שלנו, מאוד רוצה לבנות לילדים שלו, רחל, יוסי, אריה ויצחק בית מעץ על עץ האלון ליד הכביש הראשי. הבעיה היא כזאת, היום בבוקר בתפילה הוא סיפר לאבא שלי שהוא מתכוון לבנות לילדיו בית עץ על עץ האלון, הבעיה שכל פעם גונבים לו את הקרשים, והוא נאלץ לקנות קרשים אחרים ולבזבז המון כסף! הוא קונה כל פעם קרשים חדשים אצל אותו אחד ב-60 ש''ח וכבר נמאס לו לבזבז כסף על זה! והוא רוצה לברר אחת ולתמיד מי גונב ממנו את הקרשים! אז אנחנו נוכל לעזור לו ולברר אחת ולתמיד מי הגנב! ואני מזכיר לכם שאבא שלי שוטר, והוא לימד אותי כל מיני טכניקות לתפיסת גנבים. למשל – טביעות אצבעות! אז בואו נלך עכשיו לביתו של מוטי, ונבקש ממנו לעזור לו בתפיסת הגנב. הגנב שלנו בטח אוהב מאוד לגנוב קרשים, אז אפשר לשים לו פיתיונות בכל רחבי המושב! מה אתם אומרים על זה?" "מה אנחנו אומרים? אנחנו אומרים שאתה פשוט גאון, דן! בוא נלך מיד לביתו של מוטי! קדימה!" אמר יונתן. כולם יצאו מביתו של דן וצעדו לביתו של מוטי, הידוע בשל עצבנותו הרבה לכל אנשי המושב. כשהם הגיעו לביתו של מוטי, דן דפק שלוש דפיקות על הדלת. מוטי פתח את הדלת ונראה פרצופו העצבני. "חכו!" צעק מוטי "עכשיו סיימתי לעשות ספונג'ה, לבית אתם לא נכנסים!" "לא התכוונו להיכנס לביתך, אדון מוטי" אמר דן והשתדל לדבר בנימוס. "אז לשם מה באתם?" שאל ברוגז. "באנו להציע לך הצעה" אמר דן. "והיא?" שאל מוטי "באנו להציע לך שנעזור לך לתפוס את הגנב שגונב ממך את הקרשים" אמר דן ונשם עמוק. הוא נעץ בשאר הילדים מבט של 'בואו תעזרו לי, אני לא אמור לענות לו על כל השאלות שלו לבד'. "אני מסכים" אמר מוטי, לתדהמתם של הילדים "אבל זה רק מכיוון שאביך שוטר, ואומרים שדברים כאלה עוברים מאב לבן. ועוד דבר, אם תתפסו את הגנב, תקבלו ממני חמש מאות שקל במזומן! זה פשוט משגע אותי, ויום אחרי יום הילדים שלי בוכים לי 'אבא, הבטחת שתבנה לנו בית על העץ! מתי סוף סוף תבנה?' ואני נאלץ לשמע יום שלם את הבכי הנודניק שלהם!" בשמע משפט זה התלהבותם של הילדים הוכפלה! "אתה רציני, אדון מוטי?" "ועוד איזה רציני!" אמר מוטי. "אל תשאל מה עובר עלי בגלל הקרשים האלו." דן הציץ בשעונו. השעה הייתה שש וחצי בערב, ואין טעם להתחיל דבר כזה כשהשמש כמעט שוקעת. "תקשיבו כולם!" אמר דן. "השעה עכשיו שש וחצי בערב, ובטח ההורים שלנו מחכים לנו לארוחת ערב. אז אין טעם להתחיל לחקור עכשיו. אבל מה שכן, מחר בשעה עשר בבוקר כולם מתייצבים בחצר ביתו של מוטי, אוקיי?" "בסדר", אמרו כולם. "יופי" אמר דן. "עכשיו כל אחד הולך לביתו, ותזכרו, מחר בעשר בבוקר בחצר ביתו של מוטי!" הילדים הלכו לביתם ואכלו ארוחת ערב. בשעה שבע בבוקר צלצל הטלפון בביתו של דן, זה היה שמעון. "הלו, דן? סליחה אם הערתי אותך, פשוט יש לי כמה דברים די דחופים לומר לך. דבר ראשון, שכחתי באיזו שעה נפגשים בחצר ביתו של מוטי כדי לחקור את תעלומת הקרשים הגנובים. אתה יכול להזכיר לי, בבקשה?" "בטח" השיב לו דן "נפגשים בחצר ביתו של מוטי בשעה עשר בדיוק!" "את הדבר השני אני מעדיף לומר לך פנים אל פנים. אפשר לבוא אליך כרגע?" "בסדר, תבוא, אני מחכה לך" אמר דן. "רגע, דבר אחרון, דן" אמר שמעון "תחשב בהיגיון על מה שאמר לנו מוטי, אם נקבל ממנו חמש מאות שקלים, נוכל לקנות כל מיני אביזרים שמאוד יעזרו לנו בפתרון תעלומות! למשל, אבקה לגילוי טביעות אצבעות! משקפת! מכשירי קשר! ועוד המון דברים שיעזרו!" "בחמש מאות שקל אי אפשר לקנות כל-כך הרבה דברים, שמעון, אבל אתה צודק, אם נצליח, נשתמש בכסף רק לדברים שעוזרים ומועילים! "בסדר" אמר שמעון "וואי, איך לא שמנו לב לשעה, כבר עשרה לעשר! בוא נרוץ לביתו של מוטי!" בדרכם לביתו של מוטי פגשו את אריאל וחיים. "היי, מה נשמע?" שאל אריאל "אנחנו בדרך לביתו של מוטי זילברשטיין כדי לחקור את תעלומת הקרשים הגנובים!" "גם אנחנו" אמר שמעון "מעניין איפה יונתן" "הוא בטח כבר הגיע ומחכה לנו! קדימה! בואו יונתן היה החבר הכי טוב של שמעון. הם עזרו אחד לשני בכל דבר. שיעורי בית, לימוד למבחנים וכוו'. יום אחד בחופש הגדול ישבו יונתן, שמעון, דן, אריאל, וחיים בחצר ביתו של דן ופצחו פיצוחים. ''אוף! כמה משעמם!" קרא שמעון. "אבל מה כבר אפשר לעשות ביום חם שכזה?" "יש לי רעיון" אמר דן. "אבל תבטיחו לא לצחוק" מבטיחים קראו כולם במקהלה. "אז ככה," אמר דן "הרעיון שלי הוא שנקים חבורה בלשית, ועד תחילת הלימודים נחקור מה שאפשר לחקור, ואם ממש יצליח לנו טוב, נמשיך ככה". "אני בעד!" קרא שמעון. "גם אני!" צעק חיים. "ואני נגד" אמר יונתן. "מה כבר ילדים בני תשע וחצי יכולים לחקור?" "אני מסכים עם יונתן" אמר אריאל. "באמת, מה כבר אנחנו יכולים לחקור?" "תתפלאו", אמר דן "אבל כבר יש לי תעלומה!" "ומה היא?" שאלו כולם. "בואו אלי הביתה ואני אספר לכם עם כוס מיץ תפוחים קר ועוגיות וניל" אמר דן. הם נכנסו לביתו של דן, והוא הגיש להם מיץ תפוחים קר ועוגיות וניל. "תודה, דן." אמר שמעון "ועכשיו תספר לנו את התעלומה שאנחנו יכולים לפתור!" "אז תקשיבו" אמר דן "מוטי זילברשטיין, השכן שלנו, מאוד רוצה לבנות לילדים שלו, רחל, יוסי, אריה ויצחק בית מעץ על עץ האלון ליד הכביש הראשי. הבעיה היא כזאת, היום בבוקר בתפילה הוא סיפר לאבא שלי שהוא מתכוון לבנות לילדיו בית עץ על עץ האלון, הבעיה שכל פעם גונבים לו את הקרשים, והוא נאלץ לקנות קרשים אחרים ולבזבז המון כסף! הוא קונה כל פעם קרשים חדשים אצל אותו אחד ב-60 ש''ח וכבר נמאס לו לבזבז כסף על זה! והוא רוצה לברר אחת ולתמיד מי גונב ממנו את הקרשים! אז אנחנו נוכל לעזור לו ולברר אחת ולתמיד מי הגנב! ואני מזכיר לכם שאבא שלי שוטר, והוא לימד אותי כל מיני טכניקות לתפיסת גנבים. למשל – טביעות אצבעות! אז בואו נלך עכשיו לביתו של מוטי, ונבקש ממנו לעזור לו בתפיסת הגנב. הגנב שלנו בטח אוהב מאוד לגנוב קרשים, אז אפשר לשים לו פיתיונות בכל רחבי המושב! מה אתם אומרים על זה?" "מה אנחנו אומרים? אנחנו אומרים שאתה פשוט גאון, דן! בוא נלך מיד לביתו של מוטי! קדימה!" אמר יונתן. כולם יצאו מביתו של דן וצעדו לביתו של מוטי, הידוע בשל עצבנותו הרבה לכל אנשי המושב. כשהם הגיעו לביתו של מוטי, דן דפק שלוש דפיקות על הדלת. מוטי פתח את הדלת ונראה פרצופו העצבני. "חכו!" צעק מוטי "עכשיו סיימתי לעשות ספונג'ה, לבית אתם לא נכנסים!" "לא התכוונו להיכנס לביתך, אדון מוטי" אמר דן והשתדל לדבר בנימוס. "אז לשם מה באתם?" שאל ברוגז. "באנו להציע לך הצעה" אמר דן. "והיא?" שאל מוטי "באנו להציע לך שנעזור לך לתפוס את הגנב שגונב ממך את הקרשים" אמר דן ונשם עמוק. הוא נעץ בשאר הילדים מבט של 'בואו תעזרו לי, אני לא אמור לענות לו על כל השאלות שלו לבד'. "אני מסכים" אמר מוטי, לתדהמתם של הילדים "אבל זה רק מכיוון שאביך שוטר, ואומרים שדברים כאלה עוברים מאב לבן. ועוד דבר, אם תתפסו את הגנב, תקבלו ממני חמש מאות שקל במזומן! זה פשוט משגע אותי, ויום אחרי יום הילדים שלי בוכים לי 'אבא, הבטחת שתבנה לנו בית על העץ! מתי סוף סוף תבנה?' ואני נאלץ לשמע יום שלם את הבכי הנודניק שלהם!" בשמע משפט זה התלהבותם של הילדים הוכפלה! "אתה רציני, אדון מוטי?" "ועוד איזה רציני!" אמר מוטי. "אל תשאל מה עובר עלי בגלל הקרשים האלו." דן הציץ בשעונו. השעה הייתה שש וחצי בערב, ואין טעם להתחיל דבר כזה כשהשמש כמעט שוקעת. "תקשיבו כולם!" אמר דן. "השעה עכשיו שש וחצי בערב, ובטח ההורים שלנו מחכים לנו לארוחת ערב. אז אין טעם להתחיל לחקור עכשיו. אבל מה שכן, מחר בשעה עשר בבוקר כולם מתייצבים בחצר ביתו של מוטי, אוקיי?" "בסדר", אמרו כולם. "יופי" אמר דן. "עכשיו כל אחד הולך לביתו, ותזכרו, מחר בעשר בבוקר בחצר ביתו של מוטי!" הילדים הלכו לביתם ואכלו ארוחת ערב. בשעה שבע בבוקר צלצל הטלפון בביתו של דן, זה היה שמעון. "הלו, דן? סליחה אם הערתי אותך, פשוט יש לי כמה דברים די דחופים לומר לך. דבר ראשון, שכחתי באיזו שעה נפגשים בחצר ביתו של מוטי כדי לחקור את תעלומת הקרשים הגנובים. אתה יכול להזכיר לי, בבקשה?" "בטח" השיב לו דן "נפגשים בחצר ביתו של מוטי בשעה עשר בדיוק!" "את הדבר השני אני מעדיף לומר לך פנים אל פנים. אפשר לבוא אליך כרגע?" "בסדר, תבוא, אני מחכה לך" אמר דן. "רגע, דבר אחרון, דן" אמר שמעון "תחשב בהיגיון על מה שאמר לנו מוטי, אם נקבל ממנו חמש מאות שקלים, נוכל לקנות כל מיני אביזרים שמאוד יעזרו לנו בפתרון תעלומות! למשל, אבקה לגילוי טביעות אצבעות! משקפת! מכשירי קשר! ועוד המון דברים שיעזרו!" "בחמש מאות שקל אי אפשר לקנות כל-כך הרבה דברים, שמעון, אבל אתה צודק, אם נצליח, נשתמש בכסף רק לדברים שעוזרים ומועילים! "בסדר" אמר שמעון "וואי, איך לא שמנו לב לשעה, כבר עשרה לעשר! בוא נרוץ לביתו של מוטי!" בדרכם לביתו של מוטי פגשו את אריאל וחיים. "היי, מה נשמע?" שאל אריאל "אנחנו בדרך לביתו של מוטי זילברשטיין כדי לחקור את תעלומת הקרשים הגנובים!" "גם אנחנו" אמר שמעון "מעניין איפה יונתן" "הוא בטח כבר הגיע ומחכה לנו! קדימה! בואיונתן היה החבר הכי טוב של שמעון. הם עזרו אחד לשני בכל דבר. שיעורי בית, לימוד למבחנים וכוו'. יום אחד בחופש הגדול ישבו יונתן, שמעון, דן, אריאל, וחיים בחצר ביתו של דן ופצחו פיצוחים. ''אוף! כמה משעמם!" קרא שמעון. "אבל מה כבר אפשר לעשות ביום חם שכזה?" "יש לי רעיון" אמר דן. "אבל תבטיחו לא לצחוק" מבטיחים קראו כולם במקהלה. "אז ככה," אמר דן "הרעיון שלי הוא שנקים חבורה בלשית, ועד תחילת הלימודים נחקור מה שאפשר לחקור, ואם ממש יצליח לנו טוב, נמשיך ככה". "אני בעד!" קרא שמעון. "גם אני!" צעק חיים. "ואני נגד" אמר יונתן. "מה כבר ילדים בני תשע וחצי יכולים לחקור?" "אני מסכים עם יונתן" אמר אריאל. "באמת, מה כבר אנחנו יכולים לחקור?" "תתפלאו", אמר דן "אבל כבר יש לי תעלומה!" "ומה היא?" שאלו כולם. "בואו אלי הביתה ואני אספר לכם עם כוס מיץ תפוחים קר ועוגיות וניל" אמר דן. הם נכנסו לביתו של דן, והוא הגיש להם מיץ תפוחים קר ועוגיות וניל. "תודה, דן." אמר שמעון "ועכשיו תספר לנו את התעלומה שאנחנו יכולים לפתור!" "אז תקשיבו" אמר דן "מוטי זילברשטיין, השכן שלנו, מאוד רוצה לבנות לילדים שלו, רחל, יוסי, אריה ויצחק בית מעץ על עץ האלון ליד הכביש הראשי. הבעיה היא כזאת, היום בבוקר בתפילה הוא סיפר לאבא שלי שהוא מתכוון לבנות לילדיו בית עץ על עץ האלון, הבעיה שכל פעם גונבים לו את הקרשים, והוא נאלץ לקנות קרשים אחרים ולבזבז המון כסף! הוא קונה כל פעם קרשים חדשים אצל אותו אחד ב-60 ש''ח וכבר נמאס לו לבזבז כסף על זה! והוא רוצה לברר אחת ולתמיד מי גונב ממנו את הקרשים! אז אנחנו נוכל לעזור לו ולברר אחת ולתמיד מי הגנב! ואני מזכיר לכם שאבא שלי שוטר, והוא לימד אותי כל מיני טכניקות לתפיסת גנבים. למשל – טביעות אצבעות! אז בואו נלך עכשיו לביתו של מוטי, ונבקש ממנו לעזור לו בתפיסת הגנב. הגנב שלנו בטח אוהב מאוד לגנוב קרשים, אז אפשר לשים לו פיתיונות בכל רחבי המושב! מה אתם אומרים על זה?" "מה אנחנו אומרים? אנחנו אומרים שאתה פשוט גאון, דן! בוא נלך מיד לביתו של מוטי! קדימה!" אמר יונתן. כולם יצאו מביתו של דן וצעדו לביתו של מוטי, הידוע בשל עצבנותו הרבה לכל אנשי המושב. כשהם הגיעו לביתו של מוטי, דן דפק שלוש דפיקות על הדלת. מוטי פתח את הדלת ונראה פרצופו העצבני. "חכו!" צעק מוטי "עכשיו סיימתי לעשות ספונג'ה, לבית אתם לא נכנסים!" "לא התכוונו להיכנס לביתך, אדון מוטי" אמר דן והשתדל לדבר בנימוס. "אז לשם מה באתם?" שאל ברוגז. "באנו להציע לך הצעה" אמר דן. "והיא?" שאל מוטי "באנו להציע לך שנעזור לך לתפוס את הגנב שגונב ממך את הקרשים" אמר דן ונשם עמוק. הוא נעץ בשאר הילדים מבט של 'בואו תעזרו לי, אני לא אמור לענות לו על כל השאלות שלו לבד'. "אני מסכים" אמר מוטי, לתדהמתם של הילדים "אבל זה רק מכיוון שאביך שוטר, ואומרים שדברים כאלה עוברים מאב לבן. ועוד דבר, אם תתפסו את הגנב, תקבלו ממני חמש מאות שקל במזומן! זה פשוט משגע אותי, ויום אחרי יום הילדים שלי בוכים לי 'אבא, הבטחת שתבנה לנו בית על העץ! מתי סוף סוף תבנה?' ואני נאלץ לשמע יום שלם את הבכי הנודניק שלהם!" בשמע משפט זה התלהבותם של הילדים הוכפלה! "אתה רציני, אדון מוטי?" "ועוד איזה רציני!" אמר מוטי. "אל תשאל מה עובר עלי בגלל הקרשים האלו." דן הציץ בשעונו. השעה הייתה שש וחצי בערב, ואין טעם להתחיל דבר כזה כשהשמש כמעט שוקעת. "תקשיבו כולם!" אמר דן. "השעה עכשיו שש וחצי בערב, ובטח ההורים שלנו מחכים לנו לארוחת ערב. אז אין טעם להתחיל לחקור עכשיו. אבל מה שכן, מחר בשעה עשר בבוקר כולם מתייצבים בחצר ביתו של מוטי, אוקיי?" "בסדר", אמרו כולם. "יופי" אמר דן. "עכשיו כל אחד הולך לביתו, ותזכרו, מחר בעשר בבוקר בחצר ביתו של מוטי!" הילדים הלכו לביתם ואכלו ארוחת ערב. בשעה שבע בבוקר צלצל הטלפון בביתו של דן, זה היה שמעון. "הלו, דן? סליחה אם הערתי אותך, פשוט יש לי כמה דברים די דחופים לומר לך. דבר ראשון, שכחתי באיזו שעה נפגשים בחצר ביתו של מוטי כדי לחקור את תעלומת הקרשים הגנובים. אתה יכול להזכיר לי, בבקשה?" "בטח" השיב לו דן "נפגשים בחצר ביתו של מוטי בשעה עשר בדיוק!" "את הדבר השני אני מעדיף לומר לך פנים אל פנים. אפשר לבוא אליך כרגע?" "בסדר, תבוא, אני מחכה לך" אמר דן. "רגע, דבר אחרון, דן" אמר שמעון "תחשב בהיגיון על מה שאמר לנו מוטי, אם נקבל ממנו חמש מאות שקלים, נוכל לקנות כל מיני אביזרים שמאוד יעזרו לנו בפתרון תעלומות! למשל, אבקה לגילוי טביעות אצבעות! משקפת! מכשירי קשר! ועוד המון דברים שיעזרו!" "בחמש מאות שקל אי אפשר לקנות כל-כך הרבה דברים, שמעון, אבל אתה צודק, אם נצליח, נשתמש בכסף רק לדברים שעוזרים ומועילים! "בסדר" אמר שמעון "וואי, איך לא שמנו לב לשעה, כבר עשרה לעשר! בוא נרוץ לביתו של מוטי!" בדרכם לביתו של מוטי פגשו את אריאל וחיים. "היי, מה נשמע?" שאל אריאל "אנחנו בדרך לביתו של מוטי זילברשטיין כדי לחקור את תעלומת הקרשים הגנובים!" "גם אנחנו" אמר שמעון "מעניין איפה יונתן" "הוא בטח כבר הגיע ומחכה לנו! קדימה! בואו נרוץ!" אמר דן. יונתן היה החבר הכי טוב של שמעון. הם עזרו אחד לשני בכל דבר. שיעורי בית, לימוד למבחנים וכוו'. יום אחד בחופש הגדול ישבו יונתן, שמעון, דן, אריאל, וחיים בחצר ביתו של דן ופצחו פיצוחים. ''אוף! כמה משעמם!" קרא שמעון. "אבל מה כבר אפשר לעשות ביום חם שכזה?" "יש לי רעיון" אמר דן. "אבל תבטיחו לא לצחוק" מבטיחים קראו כולם במקהלה. "אז ככה," אמר דן "הרעיון שלי הוא שנקים חבורה בלשית, ועד תחילת הלימודים נחקור מה שאפשר לחקור, ואם ממש יצליח לנו טוב, נמשיך ככה". "אני בעד!" קרא שמעון. "גם אני!" צעק חיים. "ואני נגד" אמר יונתן. "מה כבר ילדים בני תשע וחצי יכולים לחקור?" "אני מסכים עם יונתן" אמר אריאל. "באמת, מה כבר אנחנו יכולים לחקור?" "תתפלאו", אמר דן "אבל כבר יש לי תעלומה!" "ומה היא?" שאלו כולם. "בואו אלי הביתה ואני אספר לכם עם כוס מיץ תפוחים קר ועוגיות וניל" אמר דן. הם נכנסו לביתו של דן, והוא הגיש להם מיץ תפוחים קר ועוגיות וניל. "תודה, דן." אמר שמעון "ועכשיו תספר לנו את התעלומה שאנחנו יכולים לפתור!" "אז תקשיבו" אמר דן "מוטי זילברשטיין, השכן שלנו, מאוד רוצה לבנות לילדים שלו, רחל, יוסי, אריה ויצחק בית מעץ על עץ האלון ליד הכביש הראשי. הבעיה היא כזאת, היום בבוקר בתפילה הוא סיפר לאבא שלי שהוא מתכוון לבנות לילדיו בית עץ על עץ האלון, הבעיה שכל פעם גונבים לו את הקרשים, והוא נאלץ לקנות קרשים אחרים ולבזבז המון כסף! הוא קונה כל פעם קרשים חדשים אצל אותו אחד ב-60 ש''ח וכבר נמאס לו לבזבז כסף על זה! והוא רוצה לברר אחת ולתמיד מי גונב ממנו את הקרשים! אז אנחנו נוכל לעזור לו ולברר אחת ולתמיד מי הגנב! ואני מזכיר לכם שאבא שלי שוטר, והוא לימד אותי כל מיני טכניקות לתפיסת גנבים. למשל – טביעות אצבעות! אז בואו נלך עכשיו לביתו של מוטי, ונבקש ממנו לעזור לו בתפיסת הגנב. הגנב שלנו בטח אוהב מאוד לגנוב קרשים, אז אפשר לשים לו פיתיונות בכל רחבי המושב! מה אתם אומרים על זה?" "מה אנחנו אומרים? אנחנו אומרים שאתה פשוט גאון, דן! בוא נלך מיד לביתו של מוטי! קדימה!" אמר יונתן. כולם יצאו מביתו של דן וצעדו לביתו של מוטי, הידוע בשל עצבנותו הרבה לכל אנשי המושב. כשהם הגיעו לביתו של מוטי, דן דפק שלוש דפיקות על הדלת. מוטי פתח את הדלת ונראה פרצופו העצבני. "חכו!" צעק מוטי "עכשיו סיימתי לעשות ספונג'ה, לבית אתם לא נכנסים!" "לא התכוונו להיכנס לביתך, אדון מוטי" אמר דן והשתדל לדבר בנימוס. "אז לשם מה באתם?" שאל ברוגז. "באנו להציע לך הצעה" אמר דן. "והיא?" שאל מוטי "באנו להציע לך שנעזור לך לתפוס את הגנב שגונב ממך את הקרשים" אמר דן ונשם עמוק. הוא נעץ בשאר הילדים מבט של 'בואו תעזרו לי, אני לא אמור לענות לו על כל השאלות שלו לבד'. "אני מסכים" אמר מוטי, לתדהמתם של הילדים "אבל זה רק מכיוון שאביך שוטר, ואומרים שדברים כאלה עוברים מאב לבן. ועוד דבר, אם תתפסו את הגנב, תקבלו ממני חמש מאות שקל במזומן! זה פשוט משגע אותי, ויום אחרי יום הילדים שלי בוכים לי 'אבא, הבטחת שתבנה לנו בית על העץ! מתי סוף סוף תבנה?' ואני נאלץ לשמע יום שלם את הבכי הנודניק שלהם!" בשמע משפט זה התלהבותם של הילדים הוכפלה! "אתה רציני, אדון מוטי?" "ועוד איזה רציני!" אמר מוטי. "אל תשאל מה עובר עלי בגלל הקרשים האלו." דן הציץ בשעונו. השעה הייתה שש וחצי בערב, ואין טעם להתחיל דבר כזה כשהשמש כמעט שוקעת. "תקשיבו כולם!" אמר דן. "השעה עכשיו שש וחצי בערב, ובטח ההורים שלנו מחכים לנו לארוחת ערב. אז אין טעם להתחיל לחקור עכשיו. אבל מה שכן, מחר בשעה עשר בבוקר כולם מתייצבים בחצר ביתו של מוטי, אוקיי?" "בסדר", אמרו כולם. "יופי" אמר דן. "עכשיו כל אחד הולך לביתו, ותזכרו, מחר בעשר בבוקר בחצר ביתו של מוטי!" הילדים הלכו לביתם ואכלו ארוחת ערב. בשעה שבע בבוקר צלצל הטלפון בביתו של דן, זה היה שמעון. "הלו, דן? סליחה אם הערתי אותך, פשוט יש לי כמה דברים די דחופים לומר לך. דבר ראשון, שכחתי באיזו שעה נפגשים בחצר ביתו של מוטי כדי לחקור את תעלומת הקרשים הגנובים. אתה יכול להזכיר לי, בבקשה?" "בטח" השיב לו דן "נפגשים בחצר ביתו של מוטי בשעה עשר בדיוק!" "את הדבר השני אני מעדיף לומר לך פנים אל פנים. אפשר לבוא אליך כרגע?" "בסדר, תבוא, אני מחכה לך" אמר דן. "רגע, דבר אחרון, דן" אמר שמעון "תחשב בהיגיון על מה שאמר לנו מוטי, אם נקבל ממנו חמש מאות שקלים, נוכל לקנות כל מיני אביזרים שמאוד יעזרו לנו בפתרון תעלומות! למשל, אבקה לגילוי טביעות אצבעות! משקפת! מכשירי קשר! ועוד המון דברים שיעזרו!" "בחמש מאות שקל אי אפשר לקנות כל-כך הרבה דברים, שמעון, אבל אתה צודק, אם נצליח, נשתמש בכסף רק לדברים שעוזרים ומועילים! "בסדר" אמר שמעון "וואי, איך לא שמנו לב לשעה, כבר עשרה לעשר! בוא נרוץ לביתו של מוטי!" בדרכם לביתו של מוטי פגשו את אריאל וחיים. "היי, מה נשמע?" שאל אריאל "אנחנו בדרך לביתו של מוטי זילברשטיין כדי לחקור את תעלומת הקרשים הגנובים!" "גם אנחנו" אמר שמעון "מעניין איפה יונתן" "הוא בטח כבר הגיע ומחכה לנו! קדימה! בואו נרוץ!" אמר דן. יונתן היה החבר הכי טוב של שמעון. הם עזרו אחד לשני בכל דבר. שיעורי בית, לימוד למבחנים וכוו'. יום אחד בחופש הגדול ישבו יונתן, שמעון, דן, אריאל, וחיים בחצר ביתו של דן ופצחו פיצוחים. ''אוף! כמה משעמם!" קרא שמעון. "אבל מה כבר אפשר לעשות ביום חם שכזה?" "יש לי רעיון" אמר דן. "אבל תבטיחו לא לצחוק" מבטיחים קראו כולם במקהלה. "אז ככה," אמר דן "הרעיון שלי הוא שנקים חבורה בלשית, ועד תחילת הלימודים נחקור מה שאפשר לחקור, ואם ממש יצליח לנו טוב, נמשיך ככה". "אני בעד!" קרא שמעון. "גם אני!" צעק חיים. "ואני נגד" אמר יונתן. "מה כבר ילדים בני תשע וחצי יכולים לחקור?" "אני מסכים עם יונתן" אמר אריאל. "באמת, מה כבר אנחנו יכולים לחקור?" "תתפלאו", אמר דן "אבל כבר יש לי תעלומה!" "ומה היא?" שאלו כולם. "בואו אלי הביתה ואני אספר לכם עם כוס מיץ תפוחים קר ועוגיות וניל" אמר דן. הם נכנסו לביתו של דן, והוא הגיש להם מיץ תפוחים קר ועוגיות וניל. "תודה, דן." אמר שמעון "ועכשיו תספר לנו את התעלומה שאנחנו יכולים לפתור!" "אז תקשיבו" אמר דן "מוטי זילברשטיין, השכן שלנו, מאוד רוצה לבנות לילדים שלו, רחל, יוסי, אריה ויצחק בית מעץ על עץ האלון ליד הכביש הראשי. הבעיה היא כזאת, היום בבוקר בתפילה הוא סיפר לאבא שלי שהוא מתכוון לבנות לילדיו בית עץ על עץ האלון, הבעיה שכל פעם גונבים לו את הקרשים, והוא נאלץ לקנות קרשים אחרים ולבזבז המון כסף! הוא קונה כל פעם קרשים חדשים אצל אותו אחד ב-60 ש''ח וכבר נמאס לו לבזבז כסף על זה! והוא רוצה לברר אחת ולתמיד מי גונב ממנו את הקרשים! אז אנחנו נוכל לעזור לו ולברר אחת ולתמיד מי הגנב! ואני מזכיר לכם שאבא שלי שוטר, והוא לימד אותי כל מיני טכניקות לתפיסת גנבים. למשל – טביעות אצבעות! אז בואו נלך עכשיו לביתו של מוטי, ונבקש ממנו לעזור לו בתפיסת הגנב. הגנב שלנו בטח אוהב מאוד לגנוב קרשים, אז אפשר לשים לו פיתיונות בכל רחבי המושב! מה אתם אומרים על זה?" "מה אנחנו אומרים? אנחנו אומרים שאתה פשוט גאון, דן! בוא נלך מיד לביתו של מוטי! קדימה!" אמר יונתן. כולם יצאו מביתו של דן וצעדו לביתו של מוטי, הידוע בשל עצבנותו הרבה לכל אנשי המושב. כשהם הגיעו לביתו של מוטי, דן דפק שלוש דפיקות על הדלת. מוטי פתח את הדלת ונראה פרצופו העצבני. "חכו!" צעק מוטי "עכשיו סיימתי לעשות ספונג'ה, לבית אתם לא נכנסים!" "לא התכוונו להיכנס לביתך, אדון מוטי" אמר דן והשתדל לדבר בנימוס. "אז לשם מה באתם?" שאל ברוגז. "באנו להציע לך הצעה" אמר דן. "והיא?" שאל מוטי "באנו להציע לך שנעזור לך לתפוס את הגנב שגונב ממך את הקרשים" אמר דן ונשם עמוק. הוא נעץ בשאר הילדים מבט של 'בואו תעזרו לי, אני לא אמור לענות לו על כל השאלות שלו לבד'. "אני מסכים" אמר מוטי, לתדהמתם של הילדים "אבל זה רק מכיוון שאביך שוטר, ואומרים שדברים כאלה עוברים מאב לבן. ועוד דבר, אם תתפסו את הגנב, תקבלו ממני חמש מאות שקל במזומן! זה פשוט משגע אותי, ויום אחרי יום הילדים שלי בוכים לי 'אבא, הבטחת שתבנה לנו בית על העץ! מתי סוף סוף תבנה?' ואני נאלץ לשמע יום שלם את הבכי הנודניק שלהם!" בשמע משפט זה התלהבותם של הילדים הוכפלה! "אתה רציני, אדון מוטי?" "ועוד איזה רציני!" אמר מוטי. "אל תשאל מה עובר עלי בגלל הקרשים האלו." דן הציץ בשעונו. השעה הייתה שש וחצי בערב, ואין טעם להתחיל דבר כזה כשהשמש כמעט שוקעת. "תקשיבו כולם!" אמר דן. "השעה עכשיו שש וחצי בערב, ובטח ההורים שלנו מחכים לנו לארוחת ערב. אז אין טעם להתחיל לחקור עכשיו. אבל מה שכן, מחר בשעה עשר בבוקר כולם מתייצבים בחצר ביתו של מוטי, אוקיי?" "בסדר", אמרו כולם. "יופי" אמר דן. "עכשיו כל אחד הולך לביתו, ותזכרו, מחר בעשר בבוקר בחצר ביתו של מוטי!" הילדים הלכו לביתם ואכלו ארוחת ערב. בשעה שבע בבוקר צלצל הטלפון בביתו של דן, זה היה שמעון. "הלו, דן? סליחה אם הערתי אותך, פשוט יש לי כמה דברים די דחופים לומר לך. דבר ראשון, שכחתי באיזו שעה נפגשים בחצר ביתו של מוטי כדי לחקור את תעלומת הקרשים הגנובים. אתה יכול להזכיר לי, בבקשה?" "בטח" השיב לו דן "נפגשים בחצר ביתו של מוטי בשעה עשר בדיוק!" "את הדבר השני אני מעדיף לומר לך פנים אל פנים. אפשר לבוא אליך כרגע?" "בסדר, תבוא, אני מחכה לך" אמר דן. "רגע, דבר אחרון, דן" אמר שמעון "תחשב בהיגיון על מה שאמר לנו מוטי, אם נקבל ממנו חמש מאות שקלים, נוכל לקנות כל מיני אביזרים שמאוד יעזרו לנו בפתרון תעלומות! למשל, אבקה לגילוי טביעות אצבעות! משקפת! מכשירי קשר! ועוד המון דברים שיעזרו!" "בחמש מאות שקל אי אפשר לקנות כל-כך הרבה דברים, שמעון, אבל אתה צודק, אם נצליח, נשתמש בכסף רק לדברים שעוזרים ומועילים! "בסדר" אמר שמעון "וואי, איך לא שמנו לב לשעה, כבר עשרה לעשר! בוא נרוץ לביתו של מוטי!" בדרכם לביתו של מוטי פגשו את אריאל וחיים. "היי, מה נשמע?" שאל אריאל "אנחנו בדרך לביתו של מוטי זילברשטיין כדי לחקור את תעלומת הקרשים הגנובים!" "גם אנחנו" אמר שמעון "מעניין איפה יונתן" "הוא בטח כבר הגיע ומחכה לנו! קדימה! בואו נרוץ!" אמר דן. יונתן היה החבר הכי טוב של שמעון. הם עזרו אחד לשני בכל דבר. שיעורי בית, לימוד למבחנים וכוו'. יום אחד בחופש הגדול ישבו יונתן, שמעון, דן, אריאל, וחיים בחצר ביתו של דן ופצחו פיצוחים. ''אוף! כמה משעמם!" קרא שמעון. "אבל מה כבר אפשר לעשות ביום חם שכזה?" "יש לי רעיון" אמר דן. "אבל תבטיחו לא לצחוק" מבטיחים קראו כולם במקהלה. "אז ככה," אמר דן "הרעיון שלי הוא שנקים חבורה בלשית, ועד תחילת הלימודים נחקור מה שאפשר לחקור, ואם ממש יצליח לנו טוב, נמשיך ככה". "אני בעד!" קרא שמעון. "גם אני!" צעק חיים. "ואני נגד" אמר יונתן. "מה כבר ילדים בני תשע וחצי יכולים לחקור?" "אני מסכים עם יונתן" אמר אריאל. "באמת, מה כבר אנחנו יכולים לחקור?" "תתפלאו", אמר דן "אבל כבר יש לי תעלומה!" "ומה היא?" שאלו כולם. "בואו אלי הביתה ואני אספר לכם עם כוס מיץ תפוחים קר ועוגיות וניל" אמר דן. הם נכנסו לביתו של דן, והוא הגיש להם מיץ תפוחים קר ועוגיות וניל. "תודה, דן." אמר שמעון "ועכשיו תספר לנו את התעלומה שאנחנו יכולים לפתור!" "אז תקשיבו" אמר דן "מוטי זילברשטיין, השכן שלנו, מאוד רוצה לבנות לילדים שלו, רחל, יוסי, אריה ויצחק בית מעץ על עץ האלון ליד הכביש הראשי. הבעיה היא כזאת, היום בבוקר בתפילה הוא סיפר לאבא שלי שהוא מתכוון לבנות לילדיו בית עץ על עץ האלון, הבעיה שכל פעם גונבים לו את הקרשים, והוא נאלץ לקנות קרשים אחרים ולבזבז המון כסף! הוא קונה כל פעם קרשים חדשים אצל אותו אחד ב-60 ש''ח וכבר נמאס לו לבזבז כסף על זה! והוא רוצה לברר אחת ולתמיד מי גונב ממנו את הקרשים! אז אנחנו נוכל לעזור לו ולברר אחת ולתמיד מי הגנב! ואני מזכיר לכם שאבא שלי שוטר, והוא לימד אותי כל מיני טכניקות לתפיסת גנבים. למשל – טביעות אצבעות! אז בואו נלך עכשיו לביתו של מוטי, ונבקש ממנו לעזור לו בתפיסת הגנב. הגנב שלנו בטח אוהב מאוד לגנוב קרשים, אז אפשר לשים לו פיתיונות בכל רחבי המושב! מה אתם אומרים על זה?" "מה אנחנו אומרים? אנחנו אומרים שאתה פשוט גאון, דן! בוא נלך מיד לביתו של מוטי! קדימה!" אמר יונתן. כולם יצאו מביתו של דן וצעדו לביתו של מוטי, הידוע בשל עצבנותו הרבה לכל אנשי המושב. כשהם הגיעו לביתו של מוטי, דן דפק שלוש דפיקות על הדלת. מוטי פתח את הדלת ונראה פרצופו העצבני. "חכו!" צעק מוטי "עכשיו סיימתי לעשות ספונג'ה, לבית אתם לא נכנסים!" "לא התכוונו להיכנס לביתך, אדון מוטי" אמר דן והשתדל לדבר בנימוס. "אז לשם מה באתם?" שאל ברוגז. "באנו להציע לך הצעה" אמר דן. "והיא?" שאל מוטי "באנו להציע לך שנעזור לך לתפוס את הגנב שגונב ממך את הקרשים" אמר דן ונשם עמוק. הוא נעץ בשאר הילדים מבט של 'בואו תעזרו לי, אני לא אמור לענות לו על כל השאלות שלו לבד'. "אני מסכים" אמר מוטי, לתדהמתם של הילדים "אבל זה רק מכיוון שאביך שוטר, ואומרים שדברים כאלה עוברים מאב לבן. ועוד דבר, אם תתפסו את הגנב, תקבלו ממני חמש מאות שקל במזומן! זה פשוט משגע אותי, ויום אחרי יום הילדים שלי בוכים לי 'אבא, הבטחת שתבנה לנו בית על העץ! מתי סוף סוף תבנה?' ואני נאלץ לשמע יום שלם את הבכי הנודניק שלהם!" בשמע משפט זה התלהבותם של הילדים הוכפלה! "אתה רציני, אדון מוטי?" "ועוד איזה רציני!" אמר מוטי. "אל תשאל מה עובר עלי בגלל הקרשים האלו." דן הציץ בשעונו. השעה הייתה שש וחצי בערב, ואין טעם להתחיל דבר כזה כשהשמש כמעט שוקעת. "תקשיבו כולם!" אמר דן. "השעה עכשיו שש וחצי בערב, ובטח ההורים שלנו מחכים לנו לארוחת ערב. אז אין טעם להתחיל לחקור עכשיו. אבל מה שכן, מחר בשעה עשר בבוקר כולם מתייצבים בחצר ביתו של מוטי, אוקיי?" "בסדר", אמרו כולם. "יופי" אמר דן. "עכשיו כל אחד הולך לביתו, ותזכרו, מחר בעשר בבוקר בחצר ביתו של מוטי!" הילדים הלכו לביתם ואכלו ארוחת ערב. בשעה שבע בבוקר צלצל הטלפון בביתו של דן, זה היה שמעון. "הלו, דן? סליחה אם הערתי אותך, פשוט יש לי כמה דברים די דחופים לומר לך. דבר ראשון, שכחתי באיזו שעה נפגשים בחצר ביתו של מוטי כדי לחקור את תעלומת הקרשים הגנובים. אתה יכול להזכיר לי, בבקשה?" "בטח" השיב לו דן "נפגשים בחצר ביתו של מוטי בשעה עשר בדיוק!" "את הדבר השני אני מעדיף לומר לך פנים אל פנים. אפשר לבוא אליך כרגע?" "בסדר, תבוא, אני מחכה לך" אמר דן. "רגע, דבר אחרון, דן" אמר שמעון "תחשב בהיגיון על מה שאמר לנו מוטי, אם נקבל ממנו חמש מאות שקלים, נוכל לקנות כל מיני אביזרים שמאוד יעזרו לנו בפתרון תעלומות! למשל, אבקה לגילוי טביעות אצבעות! משקפת! מכשירי קשר! ועוד המון דברים שיעזרו!" "בחמש מאות שקל אי אפשר לקנות כל-כך הרבה דברים, שמעון, אבל אתה צודק, אם נצליח, נשתמש בכסף רק לדברים שעוזרים ומועילים! "בסדר" אמר שמעון "וואי, איך לא שמנו לב לשעה, כבר עשרה לעשר! בוא נרוץ לביתו של מוטי!" בדרכם לביתו של מוטי פגשו את אריאל וחיים. "היי, מה נשמע?" שאל אריאל "אנחנו בדרך לביתו של מוטי זילברשטיין כדי לחקור את תעלומת הקרשים הגנובים!" "גם אנחנו" אמר שמעון "מעניין איפה יונתן" "הוא בטח כבר הגיע ומחכה לנו! קדימה! בואו נרוץ!" אמר דן. ו נרוץ!" אמר דן. יונתן היה החבר הכי טוב של שמעון. הם עזרו אחד לשני בכל דבר. שיעורי בית, לימוד למבחנים וכוו'. יום אחד בחופש הגדול ישבו יונתן, שמעון, דן, אריאל, וחיים בחצר ביתו של דן ופצחו פיצוחים. ''אוף! כמה משעמם!" קרא שמעון. "אבל מה כבר אפשר לעשות ביום חם שכזה?" "יש לי רעיון" אמר דן. "אבל תבטיחו לא לצחוק" מבטיחים קראו כולם במקהלה. "אז ככה," אמר דן "הרעיון שלי הוא שנקים חבורה בלשית, ועד תחילת הלימודים נחקור מה שאפשר לחקור, ואם ממש יצליח לנו טוב, נמשיך ככה". "אני בעד!" קרא שמעון. "גם אני!" צעק חיים. "ואני נגד" אמר יונתן. "מה כבר ילדים בני תשע וחצי יכולים לחקור?" "אני מסכים עם יונתן" אמר אריאל. "באמת, מה כבר אנחנו יכולים לחקור?" "תתפלאו", אמר דן "אבל כבר יש לי תעלומה!" "ומה היא?" שאלו כולם. "בואו אלי הביתה ואני אספר לכם עם כוס מיץ תפוחים קר ועוגיות וניל" אמר דן. הם נכנסו לביתו של דן, והוא הגיש להם מיץ תפוחים קר ועוגיות וניל. "תודה, דן." אמר שמעון "ועכשיו תספר לנו את התעלומה שאנחנו יכולים לפתור!" "אז תקשיבו" אמר דן "מוטי זילברשטיין, השכן שלנו, מאוד רוצה לבנות לילדים שלו, רחל, יוסי, אריה ויצחק בית מעץ על עץ האלון ליד הכביש הראשי. הבעיה היא כזאת, היום בבוקר בתפילה הוא סיפר לאבא שלי שהוא מתכוון לבנות לילדיו בית עץ על עץ האלון, הבעיה שכל פעם גונבים לו את הקרשים, והוא נאלץ לקנות קרשים אחרים ולבזבז המון כסף! הוא קונה כל פעם קרשים חדשים אצל אותו אחד ב-60 ש''ח וכבר נמאס לו לבזבז כסף על זה! והוא רוצה לברר אחת ולתמיד מי גונב ממנו את הקרשים! אז אנחנו נוכל לעזור לו ולברר אחת ולתמיד מי הגנב! ואני מזכיר לכם שאבא שלי שוטר, והוא לימד אותי כל מיני טכניקות לתפיסת גנבים. למשל – טביעות אצבעות! אז בואו נלך עכשיו לביתו של מוטי, ונבקש ממנו לעזור לו בתפיסת הגנב. הגנב שלנו בטח אוהב מאוד לגנוב קרשים, אז אפשר לשים לו פיתיונות בכל רחבי המושב! מה אתם אומרים על זה?" "מה אנחנו אומרים? אנחנו אומרים שאתה פשוט גאון, דן! בוא נלך מיד לביתו של מוטי! קדימה!" אמר יונתן. כולם יצאו מביתו של דן וצעדו לביתו של מוטי, הידוע בשל עצבנותו הרבה לכל אנשי המושב. כשהם הגיעו לביתו של מוטי, דן דפק שלוש דפיקות על הדלת. מוטי פתח את הדלת ונראה פרצופו העצבני. "חכו!" צעק מוטי "עכשיו סיימתי לעשות ספונג'ה, לבית אתם לא נכנסים!" "לא התכוונו להיכנס ל

  43. 43. סיפור שהמצאת...י...

    יונתן היה החבר הכי טוב של שמעון. הם עזרו אחד לשני בכל דבר. שיעורי בית, לימוד למבחנים וכוו'. יום אחד בחופש הגדול ישבו יונתן, שמעון, דן, אריאל, וחיים בחצר ביתו של דן ופצחו פיצוחים. ''אוף! כמה משעמם!" קרא שמעון. "אבל מה כבר אפשר לעשות ביום חם שכזה?" "יש לי רעיון" יונתן היה החבר הכי טוב של שמעון. הם עזרו אחד לשני בכל דבר. שיעורי בית, לימוד למבחנים וכוו'. יום אחד בחופש הגדול ישבו יונתן, שמעון, דן, אריאל, וחיים בחצר ביתו של דן ופצחו פיצוחים. ''אוף! כמה משעמם!" קרא שמעון. "אבל מה כבר אפשר לעשות ביום חם שכזה?" "יש לי רעיון" אמר דן. "אבל תבטיחו לא לצחוק" מבטיחים קראו כולם במקהלה. "אז ככה," אמר דן "הרעיון שלי הוא שנקים חבורה בלשית, ועד תחילת הלימודים נחקור מה שאפשר לחקור, ואם ממש יצליח לנו טוב, נמשיך ככה". "אני בעד!" קרא שמעון. "גם אני!" צעק חיים. "ואני נגד" אמר יונתן. "מה כבר ילדים בני תשע וחצי יכולים לחקור?" "אני מסכים עם יונתן" אמר אריאל. "באמת, מה כבר אנחנו יכולים לחקור?" "תתפלאו", אמר דן "אבל כבר יש לי תעלומה!" "ומה היא?" שאלו כולם. "בואו אלי הביתה ואני אספר לכם עם כוס מיץ תפוחים קר ועוגיות וניל" אמר דן. הם נכנסו לביתו של דן, והוא הגיש להם מיץ תפוחים קר ועוגיות וניל. "תודה, דן." אמר שמעון "ועכשיו תספר לנו את התעלומה שאנחנו יכולים לפתור!" "אז תקשיבו" אמר דן "מוטי זילברשטיין, השכן שלנו, מאוד רוצה לבנות לילדים שלו, רחל, יוסי, אריה ויצחק בית מעץ על עץ האלון ליד הכביש הראשי. הבעיה היא כזאת, היום בבוקר בתפילה הוא סיפר לאבא שלי שהוא מתכוון לבנות לילדיו בית עץ על עץ האלון, הבעיה שכל פעם גונבים לו את הקרשים, והוא נאלץ לקנות קרשים אחרים ולבזבז המון כסף! הוא קונה כל פעם קרשים חדשים אצל אותו אחד ב-60 ש''ח וכבר נמאס לו לבזבז כסף על זה! והוא רוצה לברר אחת ולתמיד מי גונב ממנו את הקרשים! אז אנחנו נוכל לעזור לו ולברר אחת ולתמיד מי הגנב! ואני מזכיר לכם שאבא שלי שוטר, והוא לימד אותי כל מיני טכניקות לתפיסת גנבים. למשל – טביעות אצבעות! אז בואו נלך עכשיו לביתו של מוטי, ונבקש ממנו לעזור לו בתפיסת הגנב. הגנב שלנו בטח אוהב מאוד לגנוב קרשים, אז אפשר לשים לו פיתיונות בכל רחבי המושב! מה אתם אומרים על זה?" "מה אנחנו אומרים? אנחנו אומרים שאתה פשוט גאון, דן! בוא נלך מיד לביתו של מוטי! קדימה!" אמר יונתן. כולם יצאו מביתו של דן וצעדו לביתו של מוטי, הידוע בשל עצבנותו הרבה לכל אנשי המושב. כשהם הגיעו לביתו של מוטי, דן דפק שלוש דפיקות על הדלת. מוטי פתח את הדלת ונראה פרצופו העצבני. "חכו!" צעק מוטי "עכשיו סיימתי לעשות ספונג'ה, לבית אתם לא נכנסים!" "לא התכוונו להיכנס לביתך, אדון מוטי" אמר דן והשתדל לדבר בנימוס. "אז לשם מה באתם?" שאל ברוגז. "באנו להציע לך הצעה" אמר דן. "והיא?" שאל מוטי "באנו להציע לך שנעזור לך לתפוס את הגנב שגונב ממך את הקרשים" אמר דן ונשם עמוק. הוא נעץ בשאר הילדים מבט של 'בואו תעזרו לי, אני לא אמור לענות לו על כל השאלות שלו לבד'. "אני מסכים" אמר מוטי, לתדהמתם של הילדים "אבל זה רק מכיוון שאביך שוטר, ואומרים שדברים כאלה עוברים מאב לבן. ועוד דבר, אם תתפסו את הגנב, תקבלו ממני חמש מאות שקל במזומן! זה פשוט משגע אותי, ויום אחרי יום הילדים שלי בוכים לי 'אבא, הבטחת שתבנה לנו בית על העץ! מתי סוף סוף תבנה?' ואני נאלץ לשמע יום שלם את הבכי הנודניק שלהם!" בשמע משפט זה התלהבותם של הילדים הוכפלה! "אתה רציני, אדון מוטי?" "ועוד איזה רציני!" אמר מוטי. "אל תשאל מה עובר עלי בגלל הקרשים האלו." דן הציץ בשעונו. השעה הייתה שש וחצי בערב, ואין טעם להתחיל דבר כזה כשהשמש כמעט שוקעת. "תקשיבו כולם!" אמר דן. "השעה עכשיו שש וחצי בערב, ובטח ההורים שלנו מחכים לנו לארוחת ערב. אז אין טעם להתחיל לחקור עכשיו. אבל מה שכן, מחר בשעה עשר בבוקר כולם מתייצבים בחצר ביתו של מוטי, אוקיי?" "בסדר", אמרו כולם. "יופי" אמר דן. "עכשיו כל אחד הולך לביתו, ותזכרו, מחר בעשר בבוקר בחצר ביתו של מוטי!" הילדים הלכו לביתם ואכלו ארוחת ערב. בשעה שבע בבוקר צלצל הטלפון בביתו של דן, זה היה שמעון. "הלו, דן? סליחה אם הערתי אותך, פשוט יש לי כמה דברים די דחופים לומר לך. דבר ראשון, שכחתי באיזו שעה נפגשים בחצר ביתו של מוטי כדי לחקור את תעלומת הקרשים הגנובים. אתה יכול להזכיר לי, בבקשה?" "בטח" השיב לו דן "נפגשים בחצר ביתו של מוטי בשעה עשר בדיוק!" "את הדבר השני אני מעדיף לומר לך פנים אל פנים. אפשר לבוא אליך כרגע?" "בסדר, תבוא, אני מחכה לך" אמר דן. "רגע, דבר אחרון, דן" אמר שמעון "תחשב בהיגיון על מה שאמר לנו מוטי, אם נקבל ממנו חמש מאות שקלים, נוכל לקנות כל מיני אביזרים שמאוד יעזרו לנו בפתרון תעלומות! למשל, אבקה לגילוי טביעות אצבעות! משקפת! מכשירי קשר! ועוד המון דברים שיעזרו!" "בחמש מאות שקל אי אפשר לקנות כל-כך הרבה דברים, שמעון, אבל אתה צודק, אם נצליח, נשתמש בכסף רק לדברים שעוזרים ומועילים! "בסדר" אמר שמעון "וואי, איך לא שמנו לב לשעה, כבר עשרה לעשר! בוא נרוץ לביתו של מוטי!" בדרכם לביתו של מוטי פגשו את אריאל וחיים. "היי, מה נשמע?" שאל אריאל "אנחנו בדרך לביתו של מוטי זילברשטיין כדי לחקור את תעלומת הקרשים הגנובים!" "גם אנחנו" אמר שמעון "מעניין איפה יונתן" "הוא בטח כבר הגיע ומחכה לנו! קדימה! בואו נרוץ!" אמר דן. יונתן היה החבר הכי טוב של שמעון. הם עזרו אחד לשני בכל דבר. שיעורי בית, לימוד למבחנים וכוו'. יום אחד בחופש הגדול ישבו יונתן, שמעון, דן, אריאל, וחיים בחצר ביתו של דן ופצחו פיצוחים. ''אוף! כמה משעמם!" קרא שמעון. "אבל מה כבר אפשר לעשות ביום חם שכזה?" "יש לי רעיון" אמר דן. "אבל תבטיחו לא לצחוק" מבטיחים קראו כולם במקהלה. "אז ככה," אמר דן "הרעיון שלי הוא שנקים חבורה בלשית, ועד תחילת הלימודים נחקור מה שאפשר לחקור, ואם ממש יצליח לנו טוב, נמשיך ככה". "אני בעד!" קרא שמעון. "גם אני!" צעק חיים. "ואני נגד" אמר יונתן. "מה כבר ילדים בני תשע וחצי יכולים לחקור?" "אני מסכים עם יונתן" אמר אריאל. "באמת, מה כבר אנחנו יכולים לחקור?" "תתפלאו", אמר דן "אבל כבר יש לי תעלומה!" "ומה היא?" שאלו כולם. "בואו אלי הביתה ואני אספר לכם עם כוס מיץ תפוחים קר ועוגיות וניל" אמר דן. הם נכנסו לביתו של דן, והוא הגיש להם מיץ תפוחים קר ועוגיות וניל. "תודה, דן." אמר שמעון "ועכשיו תספר לנו את התעלומה שאנחנו יכולים לפתור!" "אז תקשיבו" אמר דן "מוטי זילברשטיין, השכן שלנו, מאוד רוצה לבנות לילדים שלו, רחל, יוסי, אריה ויצחק בית מעץ על עץ האלון ליד הכביש הראשי. הבעיה היא כזאת, היום בבוקר בתפילה הוא סיפר לאבא שלי שהוא מתכוון לבנות לילדיו בית עץ על עץ האלון, הבעיה שכל פעם גונבים לו את הקרשים, והוא נאלץ לקנות קרשים אחרים ולבזבז המון כסף! הוא קונה כל פעם קרשים חדשים אצל אותו אחד ב-60 ש''ח וכבר נמאס לו לבזבז כסף על זה! והוא רוצה לברר אחת ולתמיד מי גונב ממנו את הקרשים! אז אנחנו נוכל לעזור לו ולברר אחת ולתמיד מי הגנב! ואני מזכיר לכם שאבא שלי שוטר, והוא לימד אותי כל מיני טכניקות לתפיסת גנבים. למשל – טביעות אצבעות! אז בואו נלך עכשיו לביתו של מוטי, ונבקש ממנו לעזור לו בתפיסת הגנב. הגנב שלנו בטח אוהב מאוד לגנוב קרשים, אז אפשר לשים לו פיתיונות בכל רחבי המושב! מה אתם אומרים על זה?" "מה אנחנו אומרים? אנחנו אומרים שאתה פשוט גאון, דן! בוא נלך מיד לביתו של מוטי! קדימה!" אמר יונתן. כולם יצאו מביתו של דן וצעדו לביתו של מוטי, הידוע בשל עצבנותו הרבה לכל אנשי המושב. כשהם הגיעו לביתו של מוטי, דן דפק שלוש דפיקות על הדלת. מוטי פתח את הדלת ונראה פרצופו העצבני. "חכו!" צעק מוטי "עכשיו סיימתי לעשות ספונג'ה, לבית אתם לא נכנסים!" "לא התכוונו להיכנס לביתך, אדון מוטי" אמר דן והשתדל לדבר בנימוס. "אז לשם מה באתם?" שאל ברוגז. "באנו להציע לך הצעה" אמר דן. "והיא?" שאל מוטי "באנו להציע לך שנעזור לך לתפוס את הגנב שגונב ממך את הקרשים" אמר דן ונשם עמוק. הוא נעץ בשאר הילדים מבט של 'בואו תעזרו לי, אני לא אמור לענות לו על כל השאלות שלו לבד'. "אני מסכים" אמר מוטי, לתדהמתם של הילדים "אבל זה רק מכיוון שאביך שוטר, ואומרים שדברים כאלה עוברים מאב לבן. ועוד דבר, אם תתפסו את הגנב, תקבלו ממני חמש מאות שקל במזומן! זה פשוט משגע אותי, ויום אחרי יום הילדים שלי בוכים לי 'אבא, הבטחת שתבנה לנו בית על העץ! מתי סוף סוף תבנה?' ואני נאלץ לשמע יום שלם את הבכי הנודניק שלהם!" בשמע משפט זה התלהבותם של הילדים הוכפלה! "אתה רציני, אדון מוטי?" "ועוד איזה רציני!" אמר מוטי. "אל תשאל מה עובר עלי בגלל הקרשים האלו." דן הציץ בשעונו. השעה הייתה שש וחצי בערב, ואין טעם להתחיל דבר כזה כשהשמש כמעט שוקעת. "תקשיבו כולם!" אמר דן. "השעה עכשיו שש וחצי בערב, ובטח ההורים שלנו מחכים לנו לארוחת ערב. אז אין טעם להתחיל לחקור עכשיו. אבל מה שכן, מחר בשעה עשר בבוקר כולם מתייצבים בחצר ביתו של מוטי, אוקיי?" "בסדר", אמרו כולם. "יופי" אמר דן. "עכשיו כל אחד הולך לביתו, ותזכרו, מחר בעשר בבוקר בחצר ביתו של מוטי!" הילדים הלכו לביתם ואכלו ארוחת ערב. בשעה שבע בבוקר צלצל הטלפון בביתו של דן, זה היה שמעון. "הלו, דן? סליחה אם הערתי אותך, פשוט יש לי כמה דברים די דחופים לומר לך. דבר ראשון, שכחתי באיזו שעה נפגשים בחצר ביתו של מוטי כדי לחקור את תעלומת הקרשים הגנובים. אתה יכול להזכיר לי, בבקשה?" "בטח" השיב לו דן "נפגשים בחצר ביתו של מוטי בשעה עשר בדיוק!" "את הדבר השני אני מעדיף לומר לך פנים אל פנים. אפשר לבוא אליך כרגע?" "בסדר, תבוא, אני מחכה לך" אמר דן. "רגע, דבר אחרון, דן" אמר שמעון "תחשב בהיגיון על מה שאמר לנו מוטי, אם נקבל ממנו חמש מאות שקלים, נוכל לקנות כל מיני אביזרים שמאוד יעזרו לנו בפתרון תעלומות! למשל, אבקה לגילוי טביעות אצבעות! משקפת! מכשירי קשר! ועוד המון דברים שיעזרו!" "בחמש מאות שקל אי אפשר לקנות כל-כך הרבה דברים, שמעון, אבל אתה צודק, אם נצליח, נשתמש בכסף רק לדברים שעוזרים ומועילים! "בסדר" אמר שמעון "וואי, איך לא שמנו לב לשעה, כבר עשרה לעשר! בוא נרוץ לביתו של מוטי!" בדרכם לביתו של מוטי פגשו את אריאל וחיים. "היי, מה נשמע?" שאל אריאל "אנחנו בדרך לביתו של מוטי זילברשטיין כדי לחקור את תעלומת הקרשים הגנובים!" "גם אנחנו" אמר שמעון "מעניין איפה יונתן" "הוא בטח כבר הגיע ומחכה לנו! קדימה! בואו יונתן היה החבר הכי טוב של שמעון. הם עזרו אחד לשני בכל דבר. שיעורי בית, לימוד למבחנים וכוו'. יום אחד בחופש הגדול ישבו יונתן, שמעון, דן, אריאל, וחיים בחצר ביתו של דן ופצחו פיצוחים. ''אוף! כמה משעמם!" קרא שמעון. "אבל מה כבר אפשר לעשות ביום חם שכזה?" "יש לי רעיון" אמר דן. "אבל תבטיחו לא לצחוק" מבטיחים קראו כולם במקהלה. "אז ככה," אמר דן "הרעיון שלי הו

  44. 44. סיפור שהמצאת...י...

    יונתן היה החבר הכי טוב של שמעון. הם עזרו אחד לשני בכל דבר. שיעורי בית, לימוד למבחנים וכוו'. יום אחד בחופש הגדול ישבו יונתן, שמעון, דן, אריאל, וחיים בחצר ביתו של דן ופצחו פיצוחים. ''אוף! כמה משעמם!" קרא שמעון. "אבל מה כבר אפשר לעשות ביום חם שכזה?" "יש לי רעיון" יונתן היה החבר הכי טוב של שמעון. הם עזרו אחד לשני בכל דבר. שיעורי בית, לימוד למבחנים וכוו'. יום אחד בחופש הגדול ישבו יונתן, שמעון, דן, אריאל, וחיים בחצר ביתו של דן ופצחו פיצוחים. ''אוף! כמה משעמם!" קרא שמעון. "אבל מה כבר אפשר לעשות ביום חם שכזה?" "יש לי רעיון" אמר דן. "אבל תבטיחו לא לצחוק" מבטיחים קראו כולם במקהלה. "אז ככה," אמר דן "הרעיון שלי הוא שנקים חבורה בלשית, ועד תחילת הלימודים נחקור מה שאפשר לחקור, ואם ממש יצליח לנו טוב, נמשיך ככה". "אני בעד!" קרא שמעון. "גם אני!" צעק חיים. "ואני נגד" אמר יונתן. "מה כבר ילדים בני תשע וחצי יכולים לחקור?" "אני מסכים עם יונתן" אמר אריאל. "באמת, מה כבר אנחנו יכולים לחקור?" "תתפלאו", אמר דן "אבל כבר יש לי תעלומה!" "ומה היא?" שאלו כולם. "בואו אלי הביתה ואני אספר לכם עם כוס מיץ תפוחים קר ועוגיות וניל" אמר דן. הם נכנסו לביתו של דן, והוא הגיש להם מיץ תפוחים קר ועוגיות וניל. "תודה, דן." אמר שמעון "ועכשיו תספר לנו את התעלומה שאנחנו יכולים לפתור!" "אז תקשיבו" אמר דן "מוטי זילברשטיין, השכן שלנו, מאוד רוצה לבנות לילדים שלו, רחל, יוסי, אריה ויצחק בית מעץ על עץ האלון ליד הכביש הראשי. הבעיה היא כזאת, היום בבוקר בתפילה הוא סיפר לאבא שלי שהוא מתכוון לבנות לילדיו בית עץ על עץ האלון, הבעיה שכל פעם גונבים לו את הקרשים, והוא נאלץ לקנות קרשים אחרים ולבזבז המון כסף! הוא קונה כל פעם קרשים חדשים אצל אותו אחד ב-60 ש''ח וכבר נמאס לו לבזבז כסף על זה! והוא רוצה לברר אחת ולתמיד מי גונב ממנו את הקרשים! אז אנחנו נוכל לעזור לו ולברר אחת ולתמיד מי הגנב! ואני מזכיר לכם שאבא שלי שוטר, והוא לימד אותי כל מיני טכניקות לתפיסת גנבים. למשל – טביעות אצבעות! אז בואו נלך עכשיו לביתו של מוטי, ונבקש ממנו לעזור לו בתפיסת הגנב. הגנב שלנו בטח אוהב מאוד לגנוב קרשים, אז אפשר לשים לו פיתיונות בכל רחבי המושב! מה אתם אומרים על זה?" "מה אנחנו אומרים? אנחנו אומרים שאתה פשוט גאון, דן! בוא נלך מיד לביתו של מוטי! קדימה!" אמר יונתן. כולם יצאו מביתו של דן וצעדו לביתו של מוטי, הידוע בשל עצבנותו הרבה לכל אנשי המושב. כשהם הגיעו לביתו של מוטי, דן דפק שלוש דפיקות על הדלת. מוטי פתח את הדלת ונראה פרצופו העצבני. "חכו!" צעק מוטי "עכשיו סיימתי לעשות ספונג'ה, לבית אתם לא נכנסים!" "לא התכוונו להיכנס לביתך, אדון מוטי" אמר דן והשתדל לדבר בנימוס. "אז לשם מה באתם?" שאל ברוגז. "באנו להציע לך הצעה" אמר דן. "והיא?" שאל מוטי "באנו להציע לך שנעזור לך לתפוס את הגנב שגונב ממך את הקרשים" אמר דן ונשם עמוק. הוא נעץ בשאר הילדים מבט של 'בואו תעזרו לי, אני לא אמור לענות לו על כל השאלות שלו לבד'. "אני מסכים" אמר מוטי, לתדהמתם של הילדים "אבל זה רק מכיוון שאביך שוטר, ואומרים שדברים כאלה עוברים מאב לבן. ועוד דבר, אם תתפסו את הגנב, תקבלו ממני חמש מאות שקל במזומן! זה פשוט משגע אותי, ויום אחרי יום הילדים שלי בוכים לי 'אבא, הבטחת שתבנה לנו בית על העץ! מתי סוף סוף תבנה?' ואני נאלץ לשמע יום שלם את הבכי הנודניק שלהם!" בשמע משפט זה התלהבותם של הילדים הוכפלה! "אתה רציני, אדון מוטי?" "ועוד איזה רציני!" אמר מוטי. "אל תשאל מה עובר עלי בגלל הקרשים האלו." דן הציץ בשעונו. השעה הייתה שש וחצי בערב, ואין טעם להתחיל דבר כזה כשהשמש כמעט שוקעת. "תקשיבו כולם!" אמר דן. "השעה עכשיו שש וחצי בערב, ובטח ההורים שלנו מחכים לנו לארוחת ערב. אז אין טעם להתחיל לחקור עכשיו. אבל מה שכן, מחר בשעה עשר בבוקר כולם מתייצבים בחצר ביתו של מוטי, אוקיי?" "בסדר", אמרו כולם. "יופי" אמר דן. "עכשיו כל אחד הולך לביתו, ותזכרו, מחר בעשר בבוקר בחצר ביתו של מוטי!" הילדים הלכו לביתם ואכלו ארוחת ערב. בשעה שבע בבוקר צלצל הטלפון בביתו של דן, זה היה שמעון. "הלו, דן? סליחה אם הערתי אותך, פשוט יש לי כמה דברים די דחופים לומר לך. דבר ראשון, שכחתי באיזו שעה נפגשים בחצר ביתו של מוטי כדי לחקור את תעלומת הקרשים הגנובים. אתה יכול להזכיר לי, בבקשה?" "בטח" השיב לו דן "נפגשים בחצר ביתו של מוטי בשעה עשר בדיוק!" "את הדבר השני אני מעדיף לומר לך פנים אל פנים. אפשר לבוא אליך כרגע?" "בסדר, תבוא, אני מחכה לך" אמר דן. "רגע, דבר אחרון, דן" אמר שמעון "תחשב בהיגיון על מה שאמר לנו מוטי, אם נקבל ממנו חמש מאות שקלים, נוכל לקנות כל מיני אביזרים שמאוד יעזרו לנו בפתרון תעלומות! למשל, אבקה לגילוי טביעות אצבעות! משקפת! מכשירי קשר! ועוד המון דברים שיעזרו!" "בחמש מאות שקל אי אפשר לקנות כל-כך הרבה דברים, שמעון, אבל אתה צודק, אם נצליח, נשתמש בכסף רק לדברים שעוזרים ומועילים! "בסדר" אמר שמעון "וואי, איך לא שמנו לב לשעה, כבר עשרה לעשר! בוא נרוץ לביתו של מוטי!" בדרכם לביתו של מוטי פגשו את אריאל וחיים. "היי, מה נשמע?" שאל אריאל "אנחנו בדרך לביתו של מוטי זילברשטיין כדי לחקור את תעלומת הקרשים הגנובים!" "גם אנחנו" אמר שמעון "מעניין איפה יונתן" "הוא בטח כבר הגיע ומחכה לנו! קדימה! בואו נרוץ!" אמר דן. יונתן היה החבר הכי טוב של שמעון. הם עזרו אחד לשני בכל דבר. שיעורי בית, לימוד למבחנים וכוו'. יום אחד בחופש הגדול ישבו יונתן, שמעון, דן, אריאל, וחיים בחצר ביתו של דן ופצחו פיצוחים. ''אוף! כמה משעמם!" קרא שמעון. "אבל מה כבר אפשר לעשות ביום חם שכזה?" "יש לי רעיון" אמר דן. "אבל תבטיחו לא לצחוק" מבטיחים קראו כולם במקהלה. "אז ככה," אמר דן "הרעיון שלי הוא שנקים חבורה בלשית, ועד תחילת הלימודים נחקור מה שאפשר לחקור, ואם ממש יצליח לנו טוב, נמשיך ככה". "אני בעד!" קרא שמעון. "גם אני!" צעק חיים. "ואני נגד" אמר יונתן. "מה כבר ילדים בני תשע וחצי יכולים לחקור?" "אני מסכים עם יונתן" אמר אריאל. "באמת, מה כבר אנחנו יכולים לחקור?" "תתפלאו", אמר דן "אבל כבר יש לי תעלומה!" "ומה היא?" שאלו כולם. "בואו אלי הביתה ואני אספר לכם עם כוס מיץ תפוחים קר ועוגיות וניל" אמר דן. הם נכנסו לביתו של דן, והוא הגיש להם מיץ תפוחים קר ועוגיות וניל. "תודה, דן." אמר שמעון "ועכשיו תספר לנו את התעלומה שאנחנו יכולים לפתור!" "אז תקשיבו" אמר דן "מוטי זילברשטיין, השכן שלנו, מאוד רוצה לבנות לילדים שלו, רחל, יוסי, אריה ויצחק בית מעץ על עץ האלון ליד הכביש הראשי. הבעיה היא כזאת, היום בבוקר בתפילה הוא סיפר לאבא שלי שהוא מתכוון לבנות לילדיו בית עץ על עץ האלון, הבעיה שכל פעם גונבים לו את הקרשים, והוא נאלץ לקנות קרשים אחרים ולבזבז המון כסף! הוא קונה כל פעם קרשים חדשים אצל אותו אחד ב-60 ש''ח וכבר נמאס לו לבזבז כסף על זה! והוא רוצה לברר אחת ולתמיד מי גונב ממנו את הקרשים! אז אנחנו נוכל לעזור לו ולברר אחת ולתמיד מי הגנב! ואני מזכיר לכם שאבא שלי שוטר, והוא לימד אותי כל מיני טכניקות לתפיסת גנבים. למשל – טביעות אצבעות! אז בואו נלך עכשיו לביתו של מוטי, ונבקש ממנו לעזור לו בתפיסת הגנב. הגנב שלנו בטח אוהב מאוד לגנוב קרשים, אז אפשר לשים לו פיתיונות בכל רחבי המושב! מה אתם אומרים על זה?" "מה אנחנו אומרים? אנחנו אומרים שאתה פשוט גאון, דן! בוא נלך מיד לביתו של מוטי! קדימה!" אמר יונתן. כולם יצאו מביתו של דן וצעדו לביתו של מוטי, הידוע בשל עצבנותו הרבה לכל אנשי המושב. כשהם הגיעו לביתו של מוטי, דן דפק שלוש דפיקות על הדלת. מוטי פתח את הדלת ונראה פרצופו העצבני. "חכו!" צעק מוטי "עכשיו סיימתי לעשות ספונג'ה, לבית אתם לא נכנסים!" "לא התכוונו להיכנס לביתך, אדון מוטי" אמר דן והשתדל לדבר בנימוס. "אז לשם מה באתם?" שאל ברוגז. "באנו להציע לך הצעה" אמר דן. "והיא?" שאל מוטי "באנו להציע לך שנעזור לך לתפוס את הגנב שגונב ממך את הקרשים" אמר דן ונשם עמוק. הוא נעץ בשאר הילדים מבט של 'בואו תעזרו לי, אני לא אמור לענות לו על כל השאלות שלו לבד'. "אני מסכים" אמר מוטי, לתדהמתם של הילדים "אבל זה רק מכיוון שאביך שוטר, ואומרים שדברים כאלה עוברים מאב לבן. ועוד דבר, אם תתפסו את הגנב, תקבלו ממני חמש מאות שקל במזומן! זה פשוט משגע אותי, ויום אחרי יום הילדים שלי בוכים לי 'אבא, הבטחת שתבנה לנו בית על העץ! מתי סוף סוף תבנה?' ואני נאלץ לשמע יום שלם את הבכי הנודניק שלהם!" בשמע משפט זה התלהבותם של הילדים הוכפלה! "אתה רציני, אדון מוטי?" "ועוד איזה רציני!" אמר מוטי. "אל תשאל מה עובר עלי בגלל הקרשים האלו." דן הציץ בשעונו. השעה הייתה שש וחצי בערב, ואין טעם להתחיל דבר כזה כשהשמש כמעט שוקעת. "תקשיבו כולם!" אמר דן. "השעה עכשיו שש וחצי בערב, ובטח ההורים שלנו מחכים לנו לארוחת ערב. אז אין טעם להתחיל לחקור עכשיו. אבל מה שכן, מחר בשעה עשר בבוקר כולם מתייצבים בחצר ביתו של מוטי, אוקיי?" "בסדר", אמרו כולם. "יופי" אמר דן. "עכשיו כל אחד הולך לביתו, ותזכרו, מחר בעשר בבוקר בחצר ביתו של מוטי!" הילדים הלכו לביתם ואכלו ארוחת ערב. בשעה שבע בבוקר צלצל הטלפון בביתו של דן, זה היה שמעון. "הלו, דן? סליחה אם הערתי אותך, פשוט יש לי כמה דברים די דחופים לומר לך. דבר ראשון, שכחתי באיזו שעה נפגשים בחצר ביתו של מוטי כדי לחקור את תעלומת הקרשים הגנובים. אתה יכול להזכיר לי, בבקשה?" "בטח" השיב לו דן "נפגשים בחצר ביתו של מוטי בשעה עשר בדיוק!" "את הדבר השני אני מעדיף לומר לך פנים אל פנים. אפשר לבוא אליך כרגע?" "בסדר, תבוא, אני מחכה לך" אמר דן. "רגע, דבר אחרון, דן" אמר שמעון "תחשב בהיגיון על מה שאמר לנו מוטי, אם נקבל ממנו חמש מאות שקלים, נוכל לקנות כל מיני אביזרים שמאוד יעזרו לנו בפתרון תעלומות! למשל, אבקה לגילוי טביעות אצבעות! משקפת! מכשירי קשר! ועוד המון דברים שיעזרו!" "בחמש מאות שקל אי אפשר לקנות כל-כך הרבה דברים, שמעון, אבל אתה צודק, אם נצליח, נשתמש בכסף רק לדברים שעוזרים ומועילים! "בסדר" אמר שמעון "וואי, איך לא שמנו לב לשעה, כבר עשרה לעשר! בוא נרוץ לביתו של מוטי!" בדרכם לביתו של מוטי פגשו את אריאל וחיים. "היי, מה נשמע?" שאל אריאל "אנחנו בדרך לביתו של מוטי זילברשטיין כדי לחקור את תעלומת הקרשים הגנובים!" "גם אנחנו" אמר שמעון "מעניין איפה יונתן" "הוא בטח כבר הגיע ומחכה לנו! קדימה! בואו יונתן היה החבר הכי טוב של שמעון. הם עזרו אחד לשני בכל דבר. שיעורי בית, לימוד למבחנים וכוו'. יום אחד בחופש הגדול ישבו יונתן, שמעון, דן, אריאל, וחיים בחצר ביתו של דן ופצחו פיצוחים. ''אוף! כמה משעמם!" קרא שמעון. "אבל מה כבר אפשר לעשות ביום חם שכזה?" "יש לי רעיון" אמר דן. "אבל תבטיחו לא לצחוק" מבטיחים קראו כולם במקהלה. "אז ככה," אמר דן "הרעיון שלי הו

  45. 45. סיפור שהמצאת...י...

    יונתן היה החבר הכי טוב של שמעון. הם עזרו אחד לשני בכל דבר. שיעורי בית, לימוד למבחנים וכוו'. יום אחד בחופש הגדול ישבו יונתן, שמעון, דן, אריאל, וחיים בחצר ביתו של דן ופצחו פיצוחים. ''אוף! כמה משעמם!" קרא שמעון. "אבל מה כבר אפשר לעשות ביום חם שכזה?" "יש לי רעיון" יונתן היה החבר הכי טוב של שמעון. הם עזרו אחד לשני בכל דבר. שיעורי בית, לימוד למבחנים וכוו'. יום אחד בחופש הגדול ישבו יונתן, שמעון, דן, אריאל, וחיים בחצר ביתו של דן ופצחו פיצוחים. ''אוף! כמה משעמם!" קרא שמעון. "אבל מה כבר אפשר לעשות ביום חם שכזה?" "יש לי רעיון" אמר דן. "אבל תבטיחו לא לצחוק" מבטיחים קראו כולם במקהלה. "אז ככה," אמר דן "הרעיון שלי הוא שנקים חבורה בלשית, ועד תחילת הלימודים נחקור מה שאפשר לחקור, ואם ממש יצליח לנו טוב, נמשיך ככה". "אני בעד!" קרא שמעון. "גם אני!" צעק חיים. "ואני נגד" אמר יונתן. "מה כבר ילדים בני תשע וחצי יכולים לחקור?" "אני מסכים עם יונתן" אמר אריאל. "באמת, מה כבר אנחנו יכולים לחקור?" "תתפלאו", אמר דן "אבל כבר יש לי תעלומה!" "ומה היא?" שאלו כולם. "בואו אלי הביתה ואני אספר לכם עם כוס מיץ תפוחים קר ועוגיות וניל" אמר דן. הם נכנסו לביתו של דן, והוא הגיש להם מיץ תפוחים קר ועוגיות וניל. "תודה, דן." אמר שמעון "ועכשיו תספר לנו את התעלומה שאנחנו יכולים לפתור!" "אז תקשיבו" אמר דן "מוטי זילברשטיין, השכן שלנו, מאוד רוצה לבנות לילדים שלו, רחל, יוסי, אריה ויצחק בית מעץ על עץ האלון ליד הכביש הראשי. הבעיה היא כזאת, היום בבוקר בתפילה הוא סיפר לאבא שלי שהוא מתכוון לבנות לילדיו בית עץ על עץ האלון, הבעיה שכל פעם גונבים לו את הקרשים, והוא נאלץ לקנות קרשים אחרים ולבזבז המון כסף! הוא קונה כל פעם קרשים חדשים אצל אותו אחד ב-60 ש''ח וכבר נמאס לו לבזבז כסף על זה! והוא רוצה לברר אחת ולתמיד מי גונב ממנו את הקרשים! אז אנחנו נוכל לעזור לו ולברר אחת ולתמיד מי הגנב! ואני מזכיר לכם שאבא שלי שוטר, והוא לימד אותי כל מיני טכניקות לתפיסת גנבים. למשל – טביעות אצבעות! אז בואו נלך עכשיו לביתו של מוטי, ונבקש ממנו לעזור לו בתפיסת הגנב. הגנב שלנו בטח אוהב מאוד לגנוב קרשים, אז אפשר לשים לו פיתיונות בכל רחבי המושב! מה אתם אומרים על זה?" "מה אנחנו אומרים? אנחנו אומרים שאתה פשוט גאון, דן! בוא נלך מיד לביתו של מוטי! קדימה!" אמר יונתן. כולם יצאו מביתו של דן וצעדו לביתו של מוטי, הידוע בשל עצבנותו הרבה לכל אנשי המושב. כשהם הגיעו לביתו של מוטי, דן דפק שלוש דפיקות על הדלת. מוטי פתח את הדלת ונראה פרצופו העצבני. "חכו!" צעק מוטי "עכשיו סיימתי לעשות ספונג'ה, לבית אתם לא נכנסים!" "לא התכוונו להיכנס לביתך, אדון מוטי" אמר דן והשתדל לדבר בנימוס. "אז לשם מה באתם?" שאל ברוגז. "באנו להציע לך הצעה" אמר דן. "והיא?" שאל מוטי "באנו להציע לך שנעזור לך לתפוס את הגנב שגונב ממך את הקרשים" אמר דן ונשם עמוק. הוא נעץ בשאר הילדים מבט של 'בואו תעזרו לי, אני לא אמור לענות לו על כל השאלות שלו לבד'. "אני מסכים" אמר מוטי, לתדהמתם של הילדים "אבל זה רק מכיוון שאביך שוטר, ואומרים שדברים כאלה עוברים מאב לבן. ועוד דבר, אם תתפסו את הגנב, תקבלו ממני חמש מאות שקל במזומן! זה פשוט משגע אותי, ויום אחרי יום הילדים שלי בוכים לי 'אבא, הבטחת שתבנה לנו בית על העץ! מתי סוף סוף תבנה?' ואני נאלץ לשמע יום שלם את הבכי הנודניק שלהם!" בשמע משפט זה התלהבותם של הילדים הוכפלה! "אתה רציני, אדון מוטי?" "ועוד איזה רציני!" אמר מוטי. "אל תשאל מה עובר עלי בגלל הקרשים האלו." דן הציץ בשעונו. השעה הייתה שש וחצי בערב, ואין טעם להתחיל דבר כזה כשהשמש כמעט שוקעת. "תקשיבו כולם!" אמר דן. "השעה עכשיו שש וחצי בערב, ובטח ההורים שלנו מחכים לנו לארוחת ערב. אז אין טעם להתחיל לחקור עכשיו. אבל מה שכן, מחר בשעה עשר בבוקר כולם מתייצבים בחצר ביתו של מוטי, אוקיי?" "בסדר", אמרו כולם. "יופי" אמר דן. "עכשיו כל אחד הולך לביתו, ותזכרו, מחר בעשר בבוקר בחצר ביתו של מוטי!" הילדים הלכו לביתם ואכלו ארוחת ערב. בשעה שבע בבוקר צלצל הטלפון בביתו של דן, זה היה שמעון. "הלו, דן? סליחה אם הערתי אותך, פשוט יש לי כמה דברים די דחופים לומר לך. דבר ראשון, שכחתי באיזו שעה נפגשים בחצר ביתו של מוטי כדי לחקור את תעלומת הקרשים הגנובים. אתה יכול להזכיר לי, בבקשה?" "בטח" השיב לו דן "נפגשים בחצר ביתו של מוטי בשעה עשר בדיוק!" "את הדבר השני אני מעדיף לומר לך פנים אל פנים. אפשר לבוא אליך כרגע?" "בסדר, תבוא, אני מחכה לך" אמר דן. "רגע, דבר אחרון, דן" אמר שמעון "תחשב בהיגיון על מה שאמר לנו מוטי, אם נקבל ממנו חמש מאות שקלים, נוכל לקנות כל מיני אביזרים שמאוד יעזרו לנו בפתרון תעלומות! למשל, אבקה לגילוי טביעות אצבעות! משקפת! מכשירי קשר! ועוד המון דברים שיעזרו!" "בחמש מאות שקל אי אפשר לקנות כל-כך הרבה דברים, שמעון, אבל אתה צודק, אם נצליח, נשתמש בכסף רק לדברים שעוזרים ומועילים! "בסדר" אמר שמעון "וואי, איך לא שמנו לב לשעה, כבר עשרה לעשר! בוא נרוץ לביתו של מוטי!" בדרכם לביתו של מוטי פגשו את אריאל וחיים. "היי, מה נשמע?" שאל אריאל "אנחנו בדרך לביתו של מוטי זילברשטיין כדי לחקור את תעלומת הקרשים הגנובים!" "גם אנחנו" אמר שמעון "מעניין איפה יונתן" "הוא בטח כבר הגיע ומחכה לנו! קדימה! בואו נרוץ!" אמר דן. יונתן היה החבר הכי טוב של שמעון. הם עזרו אחד לשני בכל דבר. שיעורי בית, לימוד למבחנים וכוו'. יום אחד בחופש הגדול ישבו יונתן, שמעון, דן, אריאל, וחיים בחצר ביתו של דן ופצחו פיצוחים. ''אוף! כמה משעמם!" קרא שמעון. "אבל מה כבר אפשר לעשות ביום חם שכזה?" "יש לי רעיון" אמר דן. "אבל תבטיחו לא לצחוק" מבטיחים קראו כולם במקהלה. "אז ככה," אמר דן "הרעיון שלי הוא שנקים חבורה בלשית, ועד תחילת הלימודים נחקור מה שאפשר לחקור, ואם ממש יצליח לנו טוב, נמשיך ככה". "אני בעד!" קרא שמעון. "גם אני!" צעק חיים. "ואני נגד" אמר יונתן. "מה כבר ילדים בני תשע וחצי יכולים לחקור?" "אני מסכים עם יונתן" אמר אריאל. "באמת, מה כבר אנחנו יכולים לחקור?" "תתפלאו", אמר דן "אבל כבר יש לי תעלומה!" "ומה היא?" שאלו כולם. "בואו אלי הביתה ואני אספר לכם עם כוס מיץ תפוחים קר ועוגיות וניל" אמר דן. הם נכנסו לביתו של דן, והוא הגיש להם מיץ תפוחים קר ועוגיות וניל. "תודה, דן." אמר שמעון "ועכשיו תספר לנו את התעלומה שאנחנו יכולים לפתור!" "אז תקשיבו" אמר דן "מוטי זילברשטיין, השכן שלנו, מאוד רוצה לבנות לילדים שלו, רחל, יוסי, אריה ויצחק בית מעץ על עץ האלון ליד הכביש הראשי. הבעיה היא כזאת, היום בבוקר בתפילה הוא סיפר לאבא שלי שהוא מתכוון לבנות לילדיו בית עץ על עץ האלון, הבעיה שכל פעם גונבים לו את הקרשים, והוא נאלץ לקנות קרשים אחרים ולבזבז המון כסף! הוא קונה כל פעם קרשים חדשים אצל אותו אחד ב-60 ש''ח וכבר נמאס לו לבזבז כסף על זה! והוא רוצה לברר אחת ולתמיד מי גונב ממנו את הקרשים! אז אנחנו נוכל לעזור לו ולברר אחת ולתמיד מי הגנב! ואני מזכיר לכם שאבא שלי שוטר, והוא לימד אותי כל מיני טכניקות לתפיסת גנבים. למשל – טביעות אצבעות! אז בואו נלך עכשיו לביתו של מוטי, ונבקש ממנו לעזור לו בתפיסת הגנב. הגנב שלנו בטח אוהב מאוד לגנוב קרשים, אז אפשר לשים לו פיתיונות בכל רחבי המושב! מה אתם אומרים על זה?" "מה אנחנו אומרים? אנחנו אומרים שאתה פשוט גאון, דן! בוא נלך מיד לביתו של מוטי! קדימה!" אמר יונתן. כולם יצאו מביתו של דן וצעדו לביתו של מוטי, הידוע בשל עצבנותו הרבה לכל אנשי המושב. כשהם הגיעו לביתו של מוטי, דן דפק שלוש דפיקות על הדלת. מוטי פתח את הדלת ונראה פרצופו העצבני. "חכו!" צעק מוטי "עכשיו סיימתי לעשות ספונג'ה, לבית אתם לא נכנסים!" "לא התכוונו להיכנס לביתך, אדון מוטי" אמר דן והשתדל לדבר בנימוס. "אז לשם מה באתם?" שאל ברוגז. "באנו להציע לך הצעה" אמר דן. "והיא?" שאל מוטי "באנו להציע לך שנעזור לך לתפוס את הגנב שגונב ממך את הקרשים" אמר דן ונשם עמוק. הוא נעץ בשאר הילדים מבט של 'בואו תעזרו לי, אני לא אמור לענות לו על כל השאלות שלו לבד'. "אני מסכים" אמר מוטי, לתדהמתם של הילדים "אבל זה רק מכיוון שאביך שוטר, ואומרים שדברים כאלה עוברים מאב לבן. ועוד דבר, אם תתפסו את הגנב, תקבלו ממני חמש מאות שקל במזומן! זה פשוט משגע אותי, ויום אחרי יום הילדים שלי בוכים לי 'אבא, הבטחת שתבנה לנו בית על העץ! מתי סוף סוף תבנה?' ואני נאלץ לשמע יום שלם את הבכי הנודניק שלהם!" בשמע משפט זה התלהבותם של הילדים הוכפלה! "אתה רציני, אדון מוטי?" "ועוד איזה רציני!" אמר מוטי. "אל תשאל מה עובר עלי בגלל הקרשים האלו." דן הציץ בשעונו. השעה הייתה שש וחצי בערב, ואין טעם להתחיל דבר כזה כשהשמש כמעט שוקעת. "תקשיבו כולם!" אמר דן. "השעה עכשיו שש וחצי בערב, ובטח ההורים שלנו מחכים לנו לארוחת ערב. אז אין טעם להתחיל לחקור עכשיו. אבל מה שכן, מחר בשעה עשר בבוקר כולם מתייצבים בחצר ביתו של מוטי, אוקיי?" "בסדר", אמרו כולם. "יופי" אמר דן. "עכשיו כל אחד הולך לביתו, ותזכרו, מחר בעשר בבוקר בחצר ביתו של מוטי!" הילדים הלכו לביתם ואכלו ארוחת ערב. בשעה שבע בבוקר צלצל הטלפון בביתו של דן, זה היה שמעון. "הלו, דן? סליחה אם הערתי אותך, פשוט יש לי כמה דברים די דחופים לומר לך. דבר ראשון, שכחתי באיזו שעה נפגשים בחצר ביתו של מוטי כדי לחקור את תעלומת הקרשים הגנובים. אתה יכול להזכיר לי, בבקשה?" "בטח" השיב לו דן "נפגשים בחצר ביתו של מוטי בשעה עשר בדיוק!" "את הדבר השני אני מעדיף לומר לך פנים אל פנים. אפשר לבוא אליך כרגע?" "בסדר, תבוא, אני מחכה לך" אמר דן. "רגע, דבר אחרון, דן" אמר שמעון "תחשב בהיגיון על מה שאמר לנו מוטי, אם נקבל ממנו חמש מאות שקלים, נוכל לקנות כל מיני אביזרים שמאוד יעזרו לנו בפתרון תעלומות! למשל, אבקה לגילוי טביעות אצבעות! משקפת! מכשירי קשר! ועוד המון דברים שיעזרו!" "בחמש מאות שקל אי אפשר לקנות כל-כך הרבה דברים, שמעון, אבל אתה צודק, אם נצליח, נשתמש בכסף רק לדברים שעוזרים ומועילים! "בסדר" אמר שמעון "וואי, איך לא שמנו לב לשעה, כבר עשרה לעשר! בוא נרוץ לביתו של מוטי!" בדרכם לביתו של מוטי פגשו את אריאל וחיים. "היי, מה נשמע?" שאל אריאל "אנחנו בדרך לביתו של מוטי זילברשטיין כדי לחקור את תעלומת הקרשים הגנובים!" "גם אנחנו" אמר שמעון "מעניין איפה יונתן" "הוא בטח כבר הגיע ומחכה לנו! קדימה! בואו יונתן היה החבר הכי טוב של שמעון. הם עזרו אחד לשני בכל דבר. שיעורי בית, לימוד למבחנים וכוו'. יום אחד בחופש הגדול ישבו יונתן, שמעון, דן, אריאל, וחיים בחצר ביתו של דן ופצחו פיצוחים. ''אוף! כמה משעמם!" קרא שמעון. "אבל מה כבר אפשר לעשות ביום חם שכזה?" "יש לי רעיון" אמר דן. "אבל תבטיחו לא לצחוק" מבטיחים קראו כולם במקהלה. "אז ככה," אמר דן "הרעיון שלי הוא שנקים חבורה בלשית, ועד תחילת הלימודים נחקור מה שאפשר לחקור, ואם ממש יצליח לנו טוב, נמשיך ככה". "אני בעד!" קרא שמעון. "גם אני!" צעק חיים. "ואני נגד" אמר יונתן. "מה כבר ילדים בני תשע וחצי יכולים לחקור?" "אני מסכים עם יונתן" אמר אריאל. "באמת, מה כבר אנחנו יכולים לחקור?" "תתפלאו", אמר דן "אבל כבר יש לי תעלומה!" "ומה היא?" שאלו כולם. "בואו אלי הביתה ואני אספר לכם עם כוס מיץ תפוחים קר ועוגיות וניל" אמר דן. הם נכנסו לביתו של דן, והוא הגיש להם מיץ תפוחים קר ועוגיות וניל. "תודה, דן." אמר שמעון "ועכשיו תספר לנו את התעלומה שאנחנו יכולים לפתור!" "אז תקשיבו" אמר דן "מוטי זילברשטיין, השכן שלנו, מאוד רוצה לבנות לילדים שלו, רחל, יוסי, אריה ויצחק בית מעץ על עץ האלון ליד הכביש הראשי. הבעיה היא כזאת, היום בבוקר בתפילה הוא סיפר לאבא שלי שהוא מתכוון לבנות לילדיו בית עץ על עץ האלון, הבעיה שכל פעם גונבים לו את הקרשים, והוא נאלץ לקנות קרשים אחרים ולבזבז המון כסף! הוא קונה כל פעם קרשים חדשים אצל אותו אחד ב-60 ש''ח וכבר נמאס לו לבזבז כסף על זה! והוא רוצה לברר אחת ולתמיד מי גונב ממנו את הקרשים! אז אנחנו נוכל לעזור לו ולברר אחת ולתמיד מי הגנב! ואני מזכיר לכם שאבא שלי שוטר, והוא לימד אותי כל מיני טכניקות לתפיסת גנבים. למשל – טביעות אצבעות! אז בואו נלך עכשיו לביתו של מוטי, ונבקש ממנו לעזור לו בתפיסת הגנב. הגנב שלנו בטח אוהב מאוד לגנוב קרשים, אז אפשר לשים לו פיתיונות בכל רחבי המושב! מה אתם אומרים על זה?" "מה אנחנו אומרים? אנחנו אומרים שאתה פשוט גאון, דן! בוא נלך מיד לביתו של מוטי! קדימה!" אמר יונתן. כולם יצאו מביתו של דן וצעדו לביתו של מוטי, הידוע בשל עצבנותו הרבה לכל אנשי המושב. כשהם הגיעו לביתו של מוטי, דן דפק שלוש דפיקות על הדלת. מוטי פתח את הדלת ונראה פרצופו העצבני. "חכו!" צעק מוטי "עכשיו סיימתי לעשות ספונג'ה, לבית אתם לא נכנסים!" "לא התכוונו להיכנס לביתך, אדון מוטי" אמר דן והשתדל לדבר בנימוס. "אז לשם מה באתם?" שאל ברוגז. "באנו להציע לך הצעה" אמר דן. "והיא?" שאל מוטי "באנו להציע לך שנעזור לך לתפוס את הגנב שגונב ממך את הקרשים" אמר דן ונשם עמוק. הוא נעץ בשאר הילדים מבט של 'בואו תעזרו לי, אני לא אמור לענות לו על כל השאלות שלו לבד'. "אני מסכים" אמר מוטי, לתדהמתם של הילדים "אבל זה רק מכיוון שאביך שוטר, ואומרים שדברים כאלה עוברים מאב לבן. ועוד דבר, אם תתפסו את הגנב, תקבלו ממני חמש מאות שקל במזומן! זה פשוט משגע אותי, ויום אחרי יום הילדים שלי בוכים לי 'אבא, הבטחת שתבנה לנו בית על העץ! מתי סוף סוף תבנה?' ואני נאלץ לשמע יום שלם את הבכי הנודניק שלהם!" בשמע משפט זה התלהבותם של הילדים הוכפלה! "אתה רציני, אדון מוטי?" "ועוד איזה רציני!" אמר מוטי. "אל תשאל מה עובר עלי בגלל הקרשים האלו." דן הציץ בשעונו. השעה הייתה שש וחצי בערב, ואין טעם להתחיל דבר כזה כשהשמש כמעט שוקעת. "תקשיבו כולם!" אמר דן. "השעה עכשיו שש וחצי בערב, ובטח ההורים שלנו מחכים לנו לארוחת ערב. אז אין טעם להתחיל לחקור עכשיו. אבל מה שכן, מחר בשעה עשר בבוקר כולם מתייצבים בחצר ביתו של מוטי, אוקיי?" "בסדר", אמרו כולם. "יופי" אמר דן. "עכשיו כל אחד הולך לביתו, ותזכרו, מחר בעשר בבוקר בחצר ביתו של מוטי!" הילדים הלכו לביתם ואכלו ארוחת ערב. בשעה שבע בבוקר צלצל הטלפון בביתו של דן, זה היה שמעון. "הלו, דן? סליחה אם הערתי אותך, פשוט יש לי כמה דברים די דחופים לומר לך. דבר ראשון, שכחתי באיזו שעה נפגשים בחצר ביתו של מוטי כדי לחקור את תעלומת הקרשים הגנובים. אתה יכול להזכיר לי, בבקשה?" "בטח" השיב לו דן "נפגשים בחצר ביתו של מוטי בשעה עשר בדיוק!" "את הדבר השני אני מעדיף לומר לך פנים אל פנים. אפשר לבוא אליך כרגע?" "בסדר, תבוא, אני מחכה לך" אמר דן. "רגע, דבר אחרון, דן" אמר שמעון "תחשב בהיגיון על מה שאמר לנו מוטי, אם נקבל ממנו חמש מאות שקלים, נוכל לקנות כל מיני אביזרים שמאוד יעזרו לנו בפתרון תעלומות! למשל, אבקה לגילוי טביעות אצבעות! משקפת! מכשירי קשר! ועוד המון דברים שיעזרו!" "בחמש מאות שקל אי אפשר לקנות כל-כך הרבה דברים, שמעון, אבל אתה צודק, אם נצליח, נשתמש בכסף רק לדברים שעוזרים ומועילים! "בסדר" אמר שמעון "וואי, איך לא שמנו לב לשעה, כבר עשרה לעשר! בוא נרוץ לביתו של מוטי!" בדרכם לביתו של מוטי פגשו את אריאל וחיים. "היי, מה נשמע?" שאל אריאל "אנחנו בדרך לביתו של מוטי זילברשטיין כדי לחקור את תעלומת הקרשים הגנובים!" "גם אנחנו" אמר שמעון "מעניין איפה יונתן" "הוא בטח כבר הגיע ומחכה לנו! קדימה! בואיונתן היה החבר הכי טוב של שמעון. הם עזרו אחד לשני בכל דבר. שיעורי בית, לימוד למבחנים וכוו'. יום אחד בחופש הגדול ישבו יונתן, שמעון, דן, אריאל, וחיים בחצר ביתו של דן ופצחו פיצוחים. ''אוף! כמה משעמם!" קרא שמעון. "אבל מה כבר אפשר לעשות ביום חם שכזה?" "יש לי רעיון" אמר דן. "אבל תבטיחו לא לצחוק" מבטיחים קראו כולם במקהלה. "אז ככה," אמר דן "הרעיון שלי הוא שנקים חבורה בלשית, ועד תחילת הלימודים נחקור מה שאפשר לחקור, ואם ממש יצליח לנו טוב, נמשיך ככה". "אני בעד!" קרא שמעון. "גם אני!" צעק חיים. "ואני נגד" אמר יונתן. "מה כבר ילדים בני תשע וחצי יכולים לחקור?" "אני מסכים עם יונתן" אמר אריאל. "באמת, מה כבר אנחנו יכולים לחקור?" "תתפלאו", אמר דן "אבל כבר יש לי תעלומה!" "ומה היא?" שאלו כולם. "בואו אלי הביתה ואני אספר לכם עם כוס מיץ תפוחים קר ועוגיות וניל" אמר דן. הם נכנסו לביתו של דן, והוא הגיש להם מיץ תפוחים קר ועוגיות וניל. "תודה, דן." אמר שמעון "ועכשיו תספר לנו את התעלומה שאנחנו יכולים לפתור!" "אז תקשיבו" אמר דן "מוטי זילברשטיין, השכן שלנו, מאוד רוצה לבנות לילדים שלו, רחל, יוסי, אריה ויצחק בית מעץ על עץ האלון ליד הכביש הראשי. הבעיה היא כזאת, היום בבוקר בתפילה הוא סיפר לאבא שלי שהוא מתכוון לבנות לילדיו בית עץ על עץ האלון, הבעיה שכל פעם גונבים לו את הקרשים, והוא נאלץ לקנות קרשים אחרים ולבזבז המון כסף! הוא קונה כל פעם קרשים חדשים אצל אותו אחד ב-60 ש''ח וכבר נמאס לו לבזבז כסף על זה! והוא רוצה לברר אחת ולתמיד מי גונב ממנו את הקרשים! אז אנחנו נוכל לעזור לו ולברר אחת ולתמיד מי הגנב! ואני מזכיר לכם שאבא שלי שוטר, והוא לימד אותי כל מיני טכניקות לתפיסת גנבים. למשל – טביעות אצבעות! אז בואו נלך עכשיו לביתו של מוטי, ונבקש ממנו לעזור לו בתפיסת הגנב. הגנב שלנו בטח אוהב מאוד לגנוב קרשים, אז אפשר לשים לו פיתיונות בכל רחבי המושב! מה אתם אומרים על זה?" "מה אנחנו אומרים? אנחנו אומרים שאתה פשוט גאון, דן! בוא נלך מיד לביתו של מוטי! קדימה!" אמר יונתן. כולם יצאו מביתו של דן וצעדו לביתו של מוטי, הידוע בשל עצבנותו הרבה לכל אנשי המושב. כשהם הגיעו לביתו של מוטי, דן דפק שלוש דפיקות על הדלת. מוטי פתח את הדלת ונראה פרצופו העצבני. "חכו!" צעק מוטי "עכשיו סיימתי לעשות ספונג'ה, לבית אתם לא נכנסים!" "לא התכוונו להיכנס לביתך, אדון מוטי" אמר דן והשתדל לדבר בנימוס. "אז לשם מה באתם?" שאל ברוגז. "באנו להציע לך הצעה" אמר דן. "והיא?" שאל מוטי "באנו להציע לך שנעזור לך לתפוס את הגנב שגונב ממך את הקרשים" אמר דן ונשם עמוק. ה%E

  46. 46. סיפור שהמצאת...י...

    יונתן היה החבר הכי טוב של שמעון. הם עזרו אחד לשני בכל דבר. שיעורי בית, לימוד למבחנים וכוו'. יום אחד בחופש הגדול ישבו יונתן, שמעון, דן, אריאל, וחיים בחצר ביתו של דן ופצחו פיצוחים. ''אוף! כמה משעמם!" קרא שמעון. "אבל מה כבר אפשר לעשות ביום חם שכזה?" "יש לי רעיון" יונתן היה החבר הכי טוב של שמעון. הם עזרו אחד לשני בכל דבר. שיעורי בית, לימוד למבחנים וכוו'. יום אחד בחופש הגדול ישבו יונתן, שמעון, דן, אריאל, וחיים בחצר ביתו של דן ופצחו פיצוחים. ''אוף! כמה משעמם!" קרא שמעון. "אבל מה כבר אפשר לעשות ביום חם שכזה?" "יש לי רעיון" אמר דן. "אבל תבטיחו לא לצחוק" מבטיחים קראו כולם במקהלה. "אז ככה," אמר דן "הרעיון שלי הוא שנקים חבורה בלשית, ועד תחילת הלימודים נחקור מה שאפשר לחקור, ואם ממש יצליח לנו טוב, נמשיך ככה". "אני בעד!" קרא שמעון. "גם אני!" צעק חיים. "ואני נגד" אמר יונתן. "מה כבר ילדים בני תשע וחצי יכולים לחקור?" "אני מסכים עם יונתן" אמר אריאל. "באמת, מה כבר אנחנו יכולים לחקור?" "תתפלאו", אמר דן "אבל כבר יש לי תעלומה!" "ומה היא?" שאלו כולם. "בואו אלי הביתה ואני אספר לכם עם כוס מיץ תפוחים קר ועוגיות וניל" אמר דן. הם נכנסו לביתו של דן, והוא הגיש להם מיץ תפוחים קר ועוגיות וניל. "תודה, דן." אמר שמעון "ועכשיו תספר לנו את התעלומה שאנחנו יכולים לפתור!" "אז תקשיבו" אמר דן "מוטי זילברשטיין, השכן שלנו, מאוד רוצה לבנות לילדים שלו, רחל, יוסי, אריה ויצחק בית מעץ על עץ האלון ליד הכביש הראשי. הבעיה היא כזאת, היום בבוקר בתפילה הוא סיפר לאבא שלי שהוא מתכוון לבנות לילדיו בית עץ על עץ האלון, הבעיה שכל פעם גונבים לו את הקרשים, והוא נאלץ לקנות קרשים אחרים ולבזבז המון כסף! הוא קונה כל פעם קרשים חדשים אצל אותו אחד ב-60 ש''ח וכבר נמאס לו לבזבז כסף על זה! והוא רוצה לברר אחת ולתמיד מי גונב ממנו את הקרשים! אז אנחנו נוכל לעזור לו ולברר אחת ולתמיד מי הגנב! ואני מזכיר לכם שאבא שלי שוטר, והוא לימד אותי כל מיני טכניקות לתפיסת גנבים. למשל – טביעות אצבעות! אז בואו נלך עכשיו לביתו של מוטי, ונבקש ממנו לעזור לו בתפיסת הגנב. הגנב שלנו בטח אוהב מאוד לגנוב קרשים, אז אפשר לשים לו פיתיונות בכל רחבי המושב! מה אתם אומרים על זה?" "מה אנחנו אומרים? אנחנו אומרים שאתה פשוט גאון, דן! בוא נלך מיד לביתו של מוטי! קדימה!" אמר יונתן. כולם יצאו מביתו של דן וצעדו לביתו של מוטי, הידוע בשל עצבנותו הרבה לכל אנשי המושב. כשהם הגיעו לביתו של מוטי, דן דפק שלוש דפיקות על הדלת. מוטי פתח את הדלת ונראה פרצופו העצבני. "חכו!" צעק מוטי "עכשיו סיימתי לעשות ספונג'ה, לבית אתם לא נכנסים!" "לא התכוונו להיכנס לביתך, אדון מוטי" אמר דן והשתדל לדבר בנימוס. "אז לשם מה באתם?" שאל ברוגז. "באנו להציע לך הצעה" אמר דן. "והיא?" שאל מוטי "באנו להציע לך שנעזור לך לתפוס את הגנב שגונב ממך את הקרשים" אמר דן ונשם עמוק. הוא נעץ בשאר הילדים מבט של 'בואו תעזרו לי, אני לא אמור לענות לו על כל השאלות שלו לבד'. "אני מסכים" אמר מוטי, לתדהמתם של הילדים "אבל זה רק מכיוון שאביך שוטר, ואומרים שדברים כאלה עוברים מאב לבן. ועוד דבר, אם תתפסו את הגנב, תקבלו ממני חמש מאות שקל במזומן! זה פשוט משגע אותי, ויום אחרי יום הילדים שלי בוכים לי 'אבא, הבטחת שתבנה לנו בית על העץ! מתי סוף סוף תבנה?' ואני נאלץ לשמע יום שלם את הבכי הנודניק שלהם!" בשמע משפט זה התלהבותם של הילדים הוכפלה! "אתה רציני, אדון מוטי?" "ועוד איזה רציני!" אמר מוטי. "אל תשאל מה עובר עלי בגלל הקרשים האלו." דן הציץ בשעונו. השעה הייתה שש וחצי בערב, ואין טעם להתחיל דבר כזה כשהשמש כמעט שוקעת. "תקשיבו כולם!" אמר דן. "השעה עכשיו שש וחצי בערב, ובטח ההורים שלנו מחכים לנו לארוחת ערב. אז אין טעם להתחיל לחקור עכשיו. אבל מה שכן, מחר בשעה עשר בבוקר כולם מתייצבים בחצר ביתו של מוטי, אוקיי?" "בסדר", אמרו כולם. "יופי" אמר דן. "עכשיו כל אחד הולך לביתו, ותזכרו, מחר בעשר בבוקר בחצר ביתו של מוטי!" הילדים הלכו לביתם ואכלו ארוחת ערב. בשעה שבע בבוקר צלצל הטלפון בביתו של דן, זה היה שמעון. "הלו, דן? סליחה אם הערתי אותך, פשוט יש לי כמה דברים די דחופים לומר לך. דבר ראשון, שכחתי באיזו שעה נפגשים בחצר ביתו של מוטי כדי לחקור את תעלומת הקרשים הגנובים. אתה יכול להזכיר לי, בבקשה?" "בטח" השיב לו דן "נפגשים בחצר ביתו של מוטי בשעה עשר בדיוק!" "את הדבר השני אני מעדיף לומר לך פנים אל פנים. אפשר לבוא אליך כרגע?" "בסדר, תבוא, אני מחכה לך" אמר דן. "רגע, דבר אחרון, דן" אמר שמעון "תחשב בהיגיון על מה שאמר לנו מוטי, אם נקבל ממנו חמש מאות שקלים, נוכל לקנות כל מיני אביזרים שמאוד יעזרו לנו בפתרון תעלומות! למשל, אבקה לגילוי טביעות אצבעות! משקפת! מכשירי קשר! ועוד המון דברים שיעזרו!" "בחמש מאות שקל אי אפשר לקנות כל-כך הרבה דברים, שמעון, אבל אתה צודק, אם נצליח, נשתמש בכסף רק לדברים שעוזרים ומועילים! "בסדר" אמר שמעון "וואי, איך לא שמנו לב לשעה, כבר עשרה לעשר! בוא נרוץ לביתו של מוטי!" בדרכם לביתו של מוטי פגשו את אריאל וחיים. "היי, מה נשמע?" שאל אריאל "אנחנו בדרך לביתו של מוטי זילברשטיין כדי לחקור את תעלומת הקרשים הגנובים!" "גם אנחנו" אמר שמעון "מעניין איפה יונתן" "הוא בטח כבר הגיע ומחכה לנו! קדימה! בואו נרוץ!" אמר דן. יונתן היה החבר הכי טוב של שמעון. הם עזרו אחד לשני בכל דבר. שיעורי בית, לימוד למבחנים וכוו'. יום אחד בחופש הגדול ישבו יונתן, שמעון, דן, אריאל, וחיים בחצר ביתו של דן ופצחו פיצוחים. ''אוף! כמה משעמם!" קרא שמעון. "אבל מה כבר אפשר לעשות ביום חם שכזה?" "יש לי רעיון" אמר דן. "אבל תבטיחו לא לצחוק" מבטיחים קראו כולם במקהלה. "אז ככה," אמר דן "הרעיון שלי הוא שנקים חבורה בלשית, ועד תחילת הלימודים נחקור מה שאפשר לחקור, ואם ממש יצליח לנו טוב, נמשיך ככה". "אני בעד!" קרא שמעון. "גם אני!" צעק חיים. "ואני נגד" אמר יונתן. "מה כבר ילדים בני תשע וחצי יכולים לחקור?" "אני מסכים עם יונתן" אמר אריאל. "באמת, מה כבר אנחנו יכולים לחקור?" "תתפלאו", אמר דן "אבל כבר יש לי תעלומה!" "ומה היא?" שאלו כולם. "בואו אלי הביתה ואני אספר לכם עם כוס מיץ תפוחים קר ועוגיות וניל" אמר דן. הם נכנסו לביתו של דן, והוא הגיש להם מיץ תפוחים קר ועוגיות וניל. "תודה, דן." אמר שמעון "ועכשיו תספר לנו את התעלומה שאנחנו יכולים לפתור!" "אז תקשיבו" אמר דן "מוטי זילברשטיין, השכן שלנו, מאוד רוצה לבנות לילדים שלו, רחל, יוסי, אריה ויצחק בית מעץ על עץ האלון ליד הכביש הראשי. הבעיה היא כזאת, היום בבוקר בתפילה הוא סיפר לאבא שלי שהוא מתכוון לבנות לילדיו בית עץ על עץ האלון, הבעיה שכל פעם גונבים לו את הקרשים, והוא נאלץ לקנות קרשים אחרים ולבזבז המון כסף! הוא קונה כל פעם קרשים חדשים אצל אותו אחד ב-60 ש''ח וכבר נמאס לו לבזבז כסף על זה! והוא רוצה לברר אחת ולתמיד מי גונב ממנו את הקרשים! אז אנחנו נוכל לעזור לו ולברר אחת ולתמיד מי הגנב! ואני מזכיר לכם שאבא שלי שוטר, והוא לימד אותי כל מיני טכניקות לתפיסת גנבים. למשל – טביעות אצבעות! אז בואו נלך עכשיו לביתו של מוטי, ונבקש ממנו לעזור לו בתפיסת הגנב. הגנב שלנו בטח אוהב מאוד לגנוב קרשים, אז אפשר לשים לו פיתיונות בכל רחבי המושב! מה אתם אומרים על זה?" "מה אנחנו אומרים? אנחנו אומרים שאתה פשוט גאון, דן! בוא נלך מיד לביתו של מוטי! קדימה!" אמר יונתן. כולם יצאו מביתו של דן וצעדו לביתו של מוטי, הידוע בשל עצבנותו הרבה לכל אנשי המושב. כשהם הגיעו לביתו של מוטי, דן דפק שלוש דפיקות על הדלת. מוטי פתח את הדלת ונראה פרצופו העצבני. "חכו!" צעק מוטי "עכשיו סיימתי לעשות ספונג'ה, לבית אתם לא נכנסים!" "לא התכוונו להיכנס לביתך, אדון מוטי" אמר דן והשתדל לדבר בנימוס. "אז לשם מה באתם?" שאל ברוגז. "באנו להציע לך הצעה" אמר דן. "והיא?" שאל מוטי "באנו להציע לך שנעזור לך לתפוס את הגנב שגונב ממך את הקרשים" אמר דן ונשם עמוק. הוא נעץ בשאר הילדים מבט של 'בואו תעזרו לי, אני לא אמור לענות לו על כל השאלות שלו לבד'. "אני מסכים" אמר מוטי, לתדהמתם של הילדים "אבל זה רק מכיוון שאביך שוטר, ואומרים שדברים כאלה עוברים מאב לבן. ועוד דבר, אם תתפסו את הגנב, תקבלו ממני חמש מאות שקל במזומן! זה פשוט משגע אותי, ויום אחרי יום הילדים שלי בוכים לי 'אבא, הבטחת שתבנה לנו בית על העץ! מתי סוף סוף תבנה?' ואני נאלץ לשמע יום שלם את הבכי הנודניק שלהם!" בשמע משפט זה התלהבותם של הילדים הוכפלה! "אתה רציני, אדון מוטי?" "ועוד איזה רציני!" אמר מוטי. "אל תשאל מה עובר עלי בגלל הקרשים האלו." דן הציץ בשעונו. השעה הייתה שש וחצי בערב, ואין טעם להתחיל דבר כזה כשהשמש כמעט שוקעת. "תקשיבו כולם!" אמר דן. "השעה עכשיו שש וחצי בערב, ובטח ההורים שלנו מחכים לנו לארוחת ערב. אז אין טעם להתחיל לחקור עכשיו. אבל מה שכן, מחר בשעה עשר בבוקר כולם מתייצבים בחצר ביתו של מוטי, אוקיי?" "בסדר", אמרו כולם. "יופי" אמר דן. "עכשיו כל אחד הולך לביתו, ותזכרו, מחר בעשר בבוקר בחצר ביתו של מוטי!" הילדים הלכו לביתם ואכלו ארוחת ערב. בשעה שבע בבוקר צלצל הטלפון בביתו של דן, זה היה שמעון. "הלו, דן? סליחה אם הערתי אותך, פשוט יש לי כמה דברים די דחופים לומר לך. דבר ראשון, שכחתי באיזו שעה נפגשים בחצר ביתו של מוטי כדי לחקור את תעלומת הקרשים הגנובים. אתה יכול להזכיר לי, בבקשה?" "בטח" השיב לו דן "נפגשים בחצר ביתו של מוטי בשעה עשר בדיוק!" "את הדבר השני אני מעדיף לומר לך פנים אל פנים. אפשר לבוא אליך כרגע?" "בסדר, תבוא, אני מחכה לך" אמר דן. "רגע, דבר אחרון, דן" אמר שמעון "תחשב בהיגיון על מה שאמר לנו מוטי, אם נקבל ממנו חמש מאות שקלים, נוכל לקנות כל מיני אביזרים שמאוד יעזרו לנו בפתרון תעלומות! למשל, אבקה לגילוי טביעות אצבעות! משקפת! מכשירי קשר! ועוד המון דברים שיעזרו!" "בחמש מאות שקל אי אפשר לקנות כל-כך הרבה דברים, שמעון, אבל אתה צודק, אם נצליח, נשתמש בכסף רק לדברים שעוזרים ומועילים! "בסדר" אמר שמעון "וואי, איך לא שמנו לב לשעה, כבר עשרה לעשר! בוא נרוץ לביתו של מוטי!" בדרכם לביתו של מוטי פגשו את אריאל וחיים. "היי, מה נשמע?" שאל אריאל "אנחנו בדרך לביתו של מוטי זילברשטיין כדי לחקור את תעלומת הקרשים הגנובים!" "גם אנחנו" אמר שמעון "מעניין איפה יונתן" "הוא בטח כבר הגיע ומחכה לנו! קדימה! בואו יונתן היה החבר הכי טוב של שמעון. הם עזרו אחד לשני בכל דבר. שיעורי בית, לימוד למבחנים וכוו'. יום אחד בחופש הגדול ישבו יונתן, שמעון, דן, אריאל, וחיים בחצר ביתו של דן ופצחו פיצוחים. ''אוף! כמה משעמם!" קרא שמעון. "אבל מה כבר אפשר לעשות ביום חם שכזה?" "יש לי רעיון" אמר דן. "אבל תבטיחו לא לצחוק" מבטיחים קראו כולם במקהלה. "אז ככה," אמר דן "הרעיון שלי הוא שנקים חבורה בלשית, ועד תחילת הלימודים נחקור מה שאפשר לחקור, ואם ממש יצליח לנו טוב, נמשיך ככה". "אני בעד!" קרא שמעון. "גם אני!" צעק חיים. "ואני נגד" אמר יונתן. "מה כבר ילדים בני תשע וחצי יכולים לחקור?" "אני מסכים עם יונתן" אמר אריאל. "באמת, מה כבר אנחנו יכולים לחקור?" "תתפלאו", אמר דן "אבל כבר יש לי תעלומה!" "ומה היא?" שאלו כולם. "בואו אלי הביתה ואני אספר לכם עם כוס מיץ תפוחים קר ועוגיות וניל" אמר דן. הם נכנסו לביתו של דן, והוא הגיש להם מיץ תפוחים קר ועוגיות וניל. "תודה, דן." אמר שמעון "ועכשיו תספר לנו את התעלומה שאנחנו יכולים לפתור!" "אז תקשיבו" אמר דן "מוטי זילברשטיין, השכן שלנו, מאוד רוצה לבנות לילדים שלו, רחל, יוסי, אריה ויצחק בית מעץ על עץ האלון ליד הכביש הראשי. הבעיה היא כזאת, היום בבוקר בתפילה הוא סיפר לאבא שלי שהוא מתכוון לבנות לילדיו בית עץ על עץ האלון, הבעיה שכל פעם גונבים לו את הקרשים, והוא נאלץ לקנות קרשים אחרים ולבזבז המון כסף! הוא קונה כל פעם קרשים חדשים אצל אותו אחד ב-60 ש''ח וכבר נמאס לו לבזבז כסף על זה! והוא רוצה לברר אחת ולתמיד מי גונב ממנו את הקרשים! אז אנחנו נוכל לעזור לו ולברר אחת ולתמיד מי הגנב! ואני מזכיר לכם שאבא שלי שוטר, והוא לימד אותי כל מיני טכניקות לתפיסת גנבים. למשל – טביעות אצבעות! אז בואו נלך עכשיו לביתו של מוטי, ונבקש ממנו לעזור לו בתפיסת הגנב. הגנב שלנו בטח אוהב מאוד לגנוב קרשים, אז אפשר לשים לו פיתיונות בכל רחבי המושב! מה אתם אומרים על זה?" "מה אנחנו אומרים? אנחנו אומרים שאתה פשוט גאון, דן! בוא נלך מיד לביתו של מוטי! קדימה!" אמר יונתן. כולם יצאו מביתו של דן וצעדו לביתו של מוטי, הידוע בשל עצבנותו הרבה לכל אנשי המושב. כשהם הגיעו לביתו של מוטי, דן דפק שלוש דפיקות על הדלת. מוטי פתח את הדלת ונראה פרצופו העצבני. "חכו!" צעק מוטי "עכשיו סיימתי לעשות ספונג'ה, לבית אתם לא נכנסים!" "לא התכוונו להיכנס לביתך, אדון מוטי" אמר דן והשתדל לדבר בנימוס. "אז לשם מה באתם?" שאל ברוגז. "באנו להציע לך הצעה" אמר דן. "והיא?" שאל מוטי "באנו להציע לך שנעזור לך לתפוס את הגנב שגונב ממך את הקרשים" אמר דן ונשם עמוק. הוא נעץ בשאר הילדים מבט של 'בואו תעזרו לי, אני לא אמור לענות לו על כל השאלות שלו לבד'. "אני מסכים" אמר מוטי, לתדהמתם של הילדים "אבל זה רק מכיוון שאביך שוטר, ואומרים שדברים כאלה עוברים מאב לבן. ועוד דבר, אם תתפסו את הגנב, תקבלו ממני חמש מאות שקל במזומן! זה פשוט משגע אותי, ויום אחרי יום הילדים שלי בוכים לי 'אבא, הבטחת שתבנה לנו בית על העץ! מתי סוף סוף תבנה?' ואני נאלץ לשמע יום שלם את הבכי הנודניק שלהם!" בשמע משפט זה התלהבותם של הילדים הוכפלה! "אתה רציני, אדון מוטי?" "ועוד איזה רציני!" אמר מוטי. "אל תשאל מה עובר עלי בגלל הקרשים האלו." דן הציץ בשעונו. השעה הייתה שש וחצי בערב, ואין טעם להתחיל דבר כזה כשהשמש כמעט שוקעת. "תקשיבו כולם!" אמר דן. "השעה עכשיו שש וחצי בערב, ובטח ההורים שלנו מחכים לנו לארוחת ערב. אז אין טעם להתחיל לחקור עכשיו. אבל מה שכן, מחר בשעה עשר בבוקר כולם מתייצבים בחצר ביתו של מוטי, אוקיי?" "בסדר", אמרו כולם. "יופי" אמר דן. "עכשיו כל אחד הולך לביתו, ותזכרו, מחר בעשר בבוקר בחצר ביתו של מוטי!" הילדים הלכו לביתם ואכלו ארוחת ערב. בשעה שבע בבוקר צלצל הטלפון בביתו של דן, זה היה שמעון. "הלו, דן? סליחה אם הערתי אותך, פשוט יש לי כמה דברים די דחופים לומר לך. דבר ראשון, שכחתי באיזו שעה נפגשים בחצר ביתו של מוטי כדי לחקור את תעלומת הקרשים הגנובים. אתה יכול להזכיר לי, בבקשה?" "בטח" השיב לו דן "נפגשים בחצר ביתו של מוטי בשעה עשר בדיוק!" "את הדבר השני אני מעדיף לומר לך פנים אל פנים. אפשר לבוא אליך כרגע?" "בסדר, תבוא, אני מחכה לך" אמר דן. "רגע, דבר אחרון, דן" אמר שמעון "תחשב בהיגיון על מה שאמר לנו מוטי, אם נקבל ממנו חמש מאות שקלים, נוכל לקנות כל מיני אביזרים שמאוד יעזרו לנו בפתרון תעלומות! למשל, אבקה לגילוי טביעות אצבעות! משקפת! מכשירי קשר! ועוד המון דברים שיעזרו!" "בחמש מאות שקל אי אפשר לקנות כל-כך הרבה דברים, שמעון, אבל אתה צודק, אם נצליח, נשתמש בכסף רק לדברים שעוזרים ומועילים! "בסדר" אמר שמעון "וואי, איך לא שמנו לב לשעה, כבר עשרה לעשר! בוא נרוץ לביתו של מוטי!" בדרכם לביתו של מוטי פגשו את אריאל וחיים. "היי, מה נשמע?" שאל אריאל "אנחנו בדרך לביתו של מוטי זילברשטיין כדי לחקור את תעלומת הקרשים הגנובים!" "גם אנחנו" אמר שמעון "מעניין איפה יונתן" "הוא בטח כבר הגיע ומחכה לנו! קדימה! בואיונתן היה החבר הכי טוב של שמעון. הם עזרו אחד לשני בכל דבר. שיעורי בית, לימוד למבחנים וכוו'. יום אחד בחופש הגדול ישבו יונתן, שמעון, דן, אריאל, וחיים בחצר ביתו של דן ופצחו פיצוחים. ''אוף! כמה משעמם!" קרא שמעון. "אבל מה כבר אפשר לעשות ביום חם שכזה?" "יש לי רעיון" אמר דן. "אבל תבטיחו לא לצחוק" מבטיחים קראו כולם במקהלה. "אז ככה," אמר דן "הרעיון שלי הוא שנקים חבורה בלשית, ועד תחילת הלימודים נחקור מה שאפשר לחקור, ואם ממש יצליח לנו טוב, נמשיך ככה". "אני בעד!" קרא שמעון. "גם אני!" צעק חיים. "ואני נגד" אמר יונתן. "מה כבר ילדים בני תשע וחצי יכולים לחקור?" "אני מסכים עם יונתן" אמר אריאל. "באמת, מה כבר אנחנו יכולים לחקור?" "תתפלאו", אמר דן "אבל כבר יש לי תעלומה!" "ומה היא?" שאלו כולם. "בואו אלי הביתה ואני אספר לכם עם כוס מיץ תפוחים קר ועוגיות וניל" אמר דן. הם נכנסו לביתו של דן, והוא הגיש להם מיץ תפוחים קר ועוגיות וניל. "תודה, דן." אמר שמעון "ועכשיו תספר לנו את התעלומה שאנחנו יכולים לפתור!" "אז תקשיבו" אמר דן "מוטי זילברשטיין, השכן שלנו, מאוד רוצה לבנות לילדים שלו, רחל, יוסי, אריה ויצחק בית מעץ על עץ האלון ליד הכביש הראשי. הבעיה היא כזאת, היום בבוקר בתפילה הוא סיפר לאבא שלי שהוא מתכוון לבנות לילדיו בית עץ על עץ האלון, הבעיה שכל פעם גונבים לו את הקרשים, והוא נאלץ לקנות קרשים אחרים ולבזבז המון כסף! הוא קונה כל פעם קרשים חדשים אצל אותו אחד ב-60 ש''ח וכבר נמאס לו לבזבז כסף על זה! והוא רוצה לברר אחת ולתמיד מי גונב ממנו את הקרשים! אז אנחנו נוכל לעזור לו ולברר אחת ולתמיד מי הגנב! ואני מזכיר לכם שאבא שלי שוטר, והוא לימד אותי כל מיני טכניקות לתפיסת גנבים. למשל – טביעות אצבעות! אז בואו נלך עכשיו לביתו של מוטי, ונבקש ממנו לעזור לו בתפיסת הגנב. הגנב שלנו בטח אוהב מאוד לגנוב קרשים, אז אפשר לשים לו פיתיונות בכל רחבי המושב! מה אתם אומרים על זה?" "מה אנחנו אומרים? אנחנו אומרים שאתה פשוט גאון, דן! בוא נלך מיד לביתו של מוטי! קדימה!" אמר יונתן. כולם יצאו מביתו של דן וצעדו לביתו של מוטי, הידוע בשל עצבנותו הרבה לכל אנשי המושב. כשהם הגיעו לביתו של מוטי, דן דפק שלוש דפיקות על הדלת. מוטי פתח את הדלת ונראה פרצופו העצבני. "חכו!" צעק מוטי "עכשיו סיימתי לעשות ספונג'ה, לבית אתם לא נכנסים!" "לא התכוונו להיכנס לביתך, אדון מוטי" אמר דן והשתדל לדבר בנימוס. "אז לשם מה באתם?" שאל ברוגז. "באנו להציע לך הצעה" אמר דן. "והיא?" שאל מוטי "באנו להציע לך שנעזור לך לתפוס את הגנב שגונב ממך את הקרשים" אמר דן ונשם עמוק. ה%E

  47. 47. סיפור שהמצאת...י...

    יונתן היה החבר הכי טוב של שמעון. הם עזרו אחד לשני בכל דבר. שיעורי בית, לימוד למבחנים וכוו'. יום אחד בחופש הגדול ישבו יונתן, שמעון, דן, אריאל, וחיים בחצר ביתו של דן ופצחו פיצוחים. ''אוף! כמה משעמם!" קרא שמעון. "אבל מה כבר אפשר לעשות ביום חם שכזה?" "יש לי רעיון" יונתן היה החבר הכי טוב של שמעון. הם עזרו אחד לשני בכל דבר. שיעורי בית, לימוד למבחנים וכוו'. יום אחד בחופש הגדול ישבו יונתן, שמעון, דן, אריאל, וחיים בחצר ביתו של דן ופצחו פיצוחים. ''אוף! כמה משעמם!" קרא שמעון. "אבל מה כבר אפשר לעשות ביום חם שכזה?" "יש לי רעיון" אמר דן. "אבל תבטיחו לא לצחוק" מבטיחים קראו כולם במקהלה. "אז ככה," אמר דן "הרעיון שלי הוא שנקים חבורה בלשית, ועד תחילת הלימודים נחקור מה שאפשר לחקור, ואם ממש יצליח לנו טוב, נמשיך ככה". "אני בעד!" קרא שמעון. "גם אני!" צעק חיים. "ואני נגד" אמר יונתן. "מה כבר ילדים בני תשע וחצי יכולים לחקור?" "אני מסכים עם יונתן" אמר אריאל. "באמת, מה כבר אנחנו יכולים לחקור?" "תתפלאו", אמר דן "אבל כבר יש לי תעלומה!" "ומה היא?" שאלו כולם. "בואו אלי הביתה ואני אספר לכם עם כוס מיץ תפוחים קר ועוגיות וניל" אמר דן. הם נכנסו לביתו של דן, והוא הגיש להם מיץ תפוחים קר ועוגיות וניל. "תודה, דן." אמר שמעון "ועכשיו תספר לנו את התעלומה שאנחנו יכולים לפתור!" "אז תקשיבו" אמר דן "מוטי זילברשטיין, השכן שלנו, מאוד רוצה לבנות לילדים שלו, רחל, יוסי, אריה ויצחק בית מעץ על עץ האלון ליד הכביש הראשי. הבעיה היא כזאת, היום בבוקר בתפילה הוא סיפר לאבא שלי שהוא מתכוון לבנות לילדיו בית עץ על עץ האלון, הבעיה שכל פעם גונבים לו את הקרשים, והוא נאלץ לקנות קרשים אחרים ולבזבז המון כסף! הוא קונה כל פעם קרשים חדשים אצל אותו אחד ב-60 ש''ח וכבר נמאס לו לבזבז כסף על זה! והוא רוצה לברר אחת ולתמיד מי גונב ממנו את הקרשים! אז אנחנו נוכל לעזור לו ולברר אחת ולתמיד מי הגנב! ואני מזכיר לכם שאבא שלי שוטר, והוא לימד אותי כל מיני טכניקות לתפיסת גנבים. למשל – טביעות אצבעות! אז בואו נלך עכשיו לביתו של מוטי, ונבקש ממנו לעזור לו בתפיסת הגנב. הגנב שלנו בטח אוהב מאוד לגנוב קרשים, אז אפשר לשים לו פיתיונות בכל רחבי המושב! מה אתם אומרים על זה?" "מה אנחנו אומרים? אנחנו אומרים שאתה פשוט גאון, דן! בוא נלך מיד לביתו של מוטי! קדימה!" אמר יונתן. כולם יצאו מביתו של דן וצעדו לביתו של מוטי, הידוע בשל עצבנותו הרבה לכל אנשי המושב. כשהם הגיעו לביתו של מוטי, דן דפק שלוש דפיקות על הדלת. מוטי פתח את הדלת ונראה פרצופו העצבני. "חכו!" צעק מוטי "עכשיו סיימתי לעשות ספונג'ה, לבית אתם לא נכנסים!" "לא התכוונו להיכנס לביתך, אדון מוטי" אמר דן והשתדל לדבר בנימוס. "אז לשם מה באתם?" שאל ברוגז. "באנו להציע לך הצעה" אמר דן. "והיא?" שאל מוטי "באנו להציע לך שנעזור לך לתפוס את הגנב שגונב ממך את הקרשים" אמר דן ונשם עמוק. הוא נעץ בשאר הילדים מבט של 'בואו תעזרו לי, אני לא אמור לענות לו על כל השאלות שלו לבד'. "אני מסכים" אמר מוטי, לתדהמתם של הילדים "אבל זה רק מכיוון שאביך שוטר, ואומרים שדברים כאלה עוברים מאב לבן. ועוד דבר, אם תתפסו את הגנב, תקבלו ממני חמש מאות שקל במזומן! זה פשוט משגע אותי, ויום אחרי יום הילדים שלי בוכים לי 'אבא, הבטחת שתבנה לנו בית על העץ! מתי סוף סוף תבנה?' ואני נאלץ לשמע יום שלם את הבכי הנודניק שלהם!" בשמע משפט זה התלהבותם של הילדים הוכפלה! "אתה רציני, אדון מוטי?" "ועוד איזה רציני!" אמר מוטי. "אל תשאל מה עובר עלי בגלל הקרשים האלו." דן הציץ בשעונו. השעה הייתה שש וחצי בערב, ואין טעם להתחיל דבר כזה כשהשמש כמעט שוקעת. "תקשיבו כולם!" אמר דן. "השעה עכשיו שש וחצי בערב, ובטח ההורים שלנו מחכים לנו לארוחת ערב. אז אין טעם להתחיל לחקור עכשיו. אבל מה שכן, מחר בשעה עשר בבוקר כולם מתייצבים בחצר ביתו של מוטי, אוקיי?" "בסדר", אמרו כולם. "יופי" אמר דן. "עכשיו כל אחד הולך לביתו, ותזכרו, מחר בעשר בבוקר בחצר ביתו של מוטי!" הילדים הלכו לביתם ואכלו ארוחת ערב. בשעה שבע בבוקר צלצל הטלפון בביתו של דן, זה היה שמעון. "הלו, דן? סליחה אם הערתי אותך, פשוט יש לי כמה דברים די דחופים לומר לך. דבר ראשון, שכחתי באיזו שעה נפגשים בחצר ביתו של מוטי כדי לחקור את תעלומת הקרשים הגנובים. אתה יכול להזכיר לי, בבקשה?" "בטח" השיב לו דן "נפגשים בחצר ביתו של מוטי בשעה עשר בדיוק!" "את הדבר השני אני מעדיף לומר לך פנים אל פנים. אפשר לבוא אליך כרגע?" "בסדר, תבוא, אני מחכה לך" אמר דן. "רגע, דבר אחרון, דן" אמר שמעון "תחשב בהיגיון על מה שאמר לנו מוטי, אם נקבל ממנו חמש מאות שקלים, נוכל לקנות כל מיני אביזרים שמאוד יעזרו לנו בפתרון תעלומות! למשל, אבקה לגילוי טביעות אצבעות! משקפת! מכשירי קשר! ועוד המון דברים שיעזרו!" "בחמש מאות שקל אי אפשר לקנות כל-כך הרבה דברים, שמעון, אבל אתה צודק, אם נצליח, נשתמש בכסף רק לדברים שעוזרים ומועילים! "בסדר" אמר שמעון "וואי, איך לא שמנו לב לשעה, כבר עשרה לעשר! בוא נרוץ לביתו של מוטי!" בדרכם לביתו של מוטי פגשו את אריאל וחיים. "היי, מה נשמע?" שאל אריאל "אנחנו בדרך לביתו של מוטי זילברשטיין כדי לחקור את תעלומת הקרשים הגנובים!" "גם אנחנו" אמר שמעון "מעניין איפה יונתן" "הוא בטח כבר הגיע ומחכה לנו! קדימה! בואו נרוץ!" אמר דן. יונתן היה החבר הכי טוב של שמעון. הם עזרו אחד לשני בכל דבר. שיעורי בית, לימוד למבחנים וכוו'. יום אחד בחופש הגדול ישבו יונתן, שמעון, דן, אריאל, וחיים בחצר ביתו של דן ופצחו פיצוחים. ''אוף! כמה משעמם!" קרא שמעון. "אבל מה כבר אפשר לעשות ביום חם שכזה?" "יש לי רעיון" אמר דן. "אבל תבטיחו לא לצחוק" מבטיחים קראו כולם במקהלה. "אז ככה," אמר דן "הרעיון שלי הוא שנקים חבורה בלשית, ועד תחילת הלימודים נחקור מה שאפשר לחקור, ואם ממש יצליח לנו טוב, נמשיך ככה". "אני בעד!" קרא שמעון. "גם אני!" צעק חיים. "ואני נגד" אמר יונתן. "מה כבר ילדים בני תשע וחצי יכולים לחקור?" "אני מסכים עם יונתן" אמר אריאל. "באמת, מה כבר אנחנו יכולים לחקור?" "תתפלאו", אמר דן "אבל כבר יש לי תעלומה!" "ומה היא?" שאלו כולם. "בואו אלי הביתה ואני אספר לכם עם כוס מיץ תפוחים קר ועוגיות וניל" אמר דן. הם נכנסו לביתו של דן, והוא הגיש להם מיץ תפוחים קר ועוגיות וניל. "תודה, דן." אמר שמעון "ועכשיו תספר לנו את התעלומה שאנחנו יכולים לפתור!" "אז תקשיבו" אמר דן "מוטי זילברשטיין, השכן שלנו, מאוד רוצה לבנות לילדים שלו, רחל, יוסי, אריה ויצחק בית מעץ על עץ האלון ליד הכביש הראשי. הבעיה היא כזאת, היום בבוקר בתפילה הוא סיפר לאבא שלי שהוא מתכוון לבנות לילדיו בית עץ על עץ האלון, הבעיה שכל פעם גונבים לו את הקרשים, והוא נאלץ לקנות קרשים אחרים ולבזבז המון כסף! הוא קונה כל פעם קרשים חדשים אצל אותו אחד ב-60 ש''ח וכבר נמאס לו לבזבז כסף על זה! והוא רוצה לברר אחת ולתמיד מי גונב ממנו את הקרשים! אז אנחנו נוכל לעזור לו ולברר אחת ולתמיד מי הגנב! ואני מזכיר לכם שאבא שלי שוטר, והוא לימד אותי כל מיני טכניקות לתפיסת גנבים. למשל – טביעות אצבעות! אז בואו נלך עכשיו לביתו של מוטי, ונבקש ממנו לעזור לו בתפיסת הגנב. הגנב שלנו בטח אוהב מאוד לגנוב קרשים, אז אפשר לשים לו פיתיונות בכל רחבי המושב! מה אתם אומרים על זה?" "מה אנחנו אומרים? אנחנו אומרים שאתה פשוט גאון, דן! בוא נלך מיד לביתו של מוטי! קדימה!" אמר יונתן. כולם יצאו מביתו של דן וצעדו לביתו של מוטי, הידוע בשל עצבנותו הרבה לכל אנשי המושב. כשהם הגיעו לביתו של מוטי, דן דפק שלוש דפיקות על הדלת. מוטי פתח את הדלת ונראה פרצופו העצבני. "חכו!" צעק מוטי "עכשיו סיימתי לעשות ספונג'ה, לבית אתם לא נכנסים!" "לא התכוונו להיכנס לביתך, אדון מוטי" אמר דן והשתדל לדבר בנימוס. "אז לשם מה באתם?" שאל ברוגז. "באנו להציע לך הצעה" אמר דן. "והיא?" שאל מוטי "באנו להציע לך שנעזור לך לתפוס את הגנב שגונב ממך את הקרשים" אמר דן ונשם עמוק. הוא נעץ בשאר הילדים מבט של 'בואו תעזרו לי, אני לא אמור לענות לו על כל השאלות שלו לבד'. "אני מסכים" אמר מוטי, לתדהמתם של הילדים "אבל זה רק מכיוון שאביך שוטר, ואומרים שדברים כאלה עוברים מאב לבן. ועוד דבר, אם תתפסו את הגנב, תקבלו ממני חמש מאות שקל במזומן! זה פשוט משגע אותי, ויום אחרי יום הילדים שלי בוכים לי 'אבא, הבטחת שתבנה לנו בית על העץ! מתי סוף סוף תבנה?' ואני נאלץ לשמע יום שלם את הבכי הנודניק שלהם!" בשמע משפט זה התלהבותם של הילדים הוכפלה! "אתה רציני, אדון מוטי?" "ועוד איזה רציני!" אמר מוטי. "אל תשאל מה עובר עלי בגלל הקרשים האלו." דן הציץ בשעונו. השעה הייתה שש וחצי בערב, ואין טעם להתחיל דבר כזה כשהשמש כמעט שוקעת. "תקשיבו כולם!" אמר דן. "השעה עכשיו שש וחצי בערב, ובטח ההורים שלנו מחכים לנו לארוחת ערב. אז אין טעם להתחיל לחקור עכשיו. אבל מה שכן, מחר בשעה עשר בבוקר כולם מתייצבים בחצר ביתו של מוטי, אוקיי?" "בסדר", אמרו כולם. "יופי" אמר דן. "עכשיו כל אחד הולך לביתו, ותזכרו, מחר בעשר בבוקר בחצר ביתו של מוטי!" הילדים הלכו לביתם ואכלו ארוחת ערב. בשעה שבע בבוקר צלצל הטלפון בביתו של דן, זה היה שמעון. "הלו, דן? סליחה אם הערתי אותך, פשוט יש לי כמה דברים די דחופים לומר לך. דבר ראשון, שכחתי באיזו שעה נפגשים בחצר ביתו של מוטי כדי לחקור את תעלומת הקרשים הגנובים. אתה יכול להזכיר לי, בבקשה?" "בטח" השיב לו דן "נפגשים בחצר ביתו של מוטי בשעה עשר בדיוק!" "את הדבר השני אני מעדיף לומר לך פנים אל פנים. אפשר לבוא אליך כרגע?" "בסדר, תבוא, אני מחכה לך" אמר דן. "רגע, דבר אחרון, דן" אמר שמעון "תחשב בהיגיון על מה שאמר לנו מוטי, אם נקבל ממנו חמש מאות שקלים, נוכל לקנות כל מיני אביזרים שמאוד יעזרו לנו בפתרון תעלומות! למשל, אבקה לגילוי טביעות אצבעות! משקפת! מכשירי קשר! ועוד המון דברים שיעזרו!" "בחמש מאות שקל אי אפשר לקנות כל-כך הרבה דברים, שמעון, אבל אתה צודק, אם נצליח, נשתמש בכסף רק לדברים שעוזרים ומועילים! "בסדר" אמר שמעון "וואי, איך לא שמנו לב לשעה, כבר עשרה לעשר! בוא נרוץ לביתו של מוטי!" בדרכם לביתו של מוטי פגשו את אריאל וחיים. "היי, מה נשמע?" שאל אריאל "אנחנו בדרך לביתו של מוטי זילברשטיין כדי לחקור את תעלומת הקרשים הגנובים!" "גם אנחנו" אמר שמעון "מעניין איפה יונתן" "הוא בטח כבר הגיע ומחכה לנו! קדימה! בואו יונתן היה החבר הכי טוב של שמעון. הם עזרו אחד לשני בכל דבר. שיעורי בית, לימוד למבחנים וכוו'. יום אחד בחופש הגדול ישבו יונתן, שמעון, דן, אריאל, וחיים בחצר ביתו של דן ופצחו פיצוחים. ''אוף! כמה משעמם!" קרא שמעון. "אבל מה כבר אפשר לעשות ביום חם שכזה?" "יש לי רעיון" אמר דן. "אבל תבטיחו לא לצחוק" מבטיחים קראו כולם במקהלה. "אז ככה," אמר דן "הרעיון שלי הוא שנקים חבורה בלשית, ועד תחילת הלימודים נחקור מה שאפשר לחקור, ואם ממש יצליח לנו טוב, נמשיך ככה". "אני בעד!" קרא שמעון. "גם אני!" צעק חיים. "ואני נגד" אמר יונתן. "מה כבר ילדים בני תשע וחצי יכולים לחקור?" "אני מסכים עם יונתן" אמר אריאל. "באמת, מה כבר אנחנו יכולים לחקור?" "תתפלאו", אמר דן "אבל כבר יש לי תעלומה!" "ומה היא?" שאלו כולם. "בואו אלי הביתה ואני אספר לכם עם כוס מיץ תפוחים קר ועוגיות וניל" אמר דן. הם נכנסו לביתו של דן, והוא הגיש להם מיץ תפוחים קר ועוגיות וניל. "תודה, דן." אמר שמעון "ועכשיו תספר לנו את התעלומה שאנחנו יכולים לפתור!" "אז תקשיבו" אמר דן "מוטי זילברשטיין, השכן שלנו, מאוד רוצה לבנות לילדים שלו, רחל, יוסי, אריה ויצחק בית מעץ על עץ האלון ליד הכביש הראשי. הבעיה היא כזאת, היום בבוקר בתפילה הוא סיפר לאבא שלי שהוא מתכוון לבנות לילדיו בית עץ על עץ האלון, הבעיה שכל פעם גונבים לו את הקרשים, והוא נאלץ לקנות קרשים אחרים ולבזבז המון כסף! הוא קונה כל פעם קרשים חדשים אצל אותו אחד ב-60 ש''ח וכבר נמאס לו לבזבז כסף על זה! והוא רוצה לברר אחת ולתמיד מי גונב ממנו את הקרשים! אז אנחנו נוכל לעזור לו ולברר אחת ולתמיד מי הגנב! ואני מזכיר לכם שאבא שלי שוטר, והוא לימד אותי כל מיני טכניקות לתפיסת גנבים. למשל – טביעות אצבעות! אז בואו נלך עכשיו לביתו של מוטי, ונבקש ממנו לעזור לו בתפיסת הגנב. הגנב שלנו בטח אוהב מאוד לגנוב קרשים, אז אפשר לשים לו פיתיונות בכל רחבי המושב! מה אתם אומרים על זה?" "מה אנחנו אומרים? אנחנו אומרים שאתה פשוט גאון, דן! בוא נלך מיד לביתו של מוטי! קדימה!" אמר יונתן. כולם יצאו מביתו של דן וצעדו לביתו של מוטי, הידוע בשל עצבנותו הרבה לכל אנשי המושב. כשהם הגיעו לביתו של מוטי, דן דפק שלוש דפיקות על הדלת. מוטי פתח את הדלת ונראה פרצופו העצבני. "חכו!" צעק מוטי "עכשיו סיימתי לעשות ספונג'ה, לבית אתם לא נכנסים!" "לא התכוונו להיכנס לביתך, אדון מוטי" אמר דן והשתדל לדבר בנימוס. "אז לשם מה באתם?" שאל ברוגז. "באנו להציע לך הצעה" אמר דן. "והיא?" שאל מוטי "באנו להציע לך שנעזור לך לתפוס את הגנב שגונב ממך את הקרשים" אמר דן ונשם עמוק. הוא נעץ בשאר הילדים מבט של 'בואו תעזרו לי, אני לא אמור לענות לו על כל השאלות שלו לבד'. "אני מסכים" אמר מוטי, לתדהמתם של הילדים "אבל זה רק מכיוון שאביך שוטר, ואומרים שדברים כאלה עוברים מאב לבן. ועוד דבר, אם תתפסו את הגנב, תקבלו ממני חמש מאות שקל במזומן! זה פשוט משגע אותי, ויום אחרי יום הילדים שלי בוכים לי 'אבא, הבטחת שתבנה לנו בית על העץ! מתי סוף סוף תבנה?' ואני נאלץ לשמע יום שלם את הבכי הנודניק שלהם!" בשמע משפט זה התלהבותם של הילדים הוכפלה! "אתה רציני, אדון מוטי?" "ועוד איזה רציני!" אמר מוטי. "אל תשאל מה עובר עלי בגלל הקרשים האלו." דן הציץ בשעונו. השעה הייתה שש וחצי בערב, ואין טעם להתחיל דבר כזה כשהשמש כמעט שוקעת. "תקשיבו כולם!" אמר דן. "השעה עכשיו שש וחצי בערב, ובטח ההורים שלנו מחכים לנו לארוחת ערב. אז אין טעם להתחיל לחקור עכשיו. אבל מה שכן, מחר בשעה עשר בבוקר כולם מתייצבים בחצר ביתו של מוטי, אוקיי?" "בסדר", אמרו כולם. "יופי" אמר דן. "עכשיו כל אחד הולך לביתו, ותזכרו, מחר בעשר בבוקר בחצר ביתו של מוטי!" הילדים הלכו לביתם ואכלו ארוחת ערב. בשעה שבע בבוקר צלצל הטלפון בביתו של דן, זה היה שמעון. "הלו, דן? סליחה אם הערתי אותך, פשוט יש לי כמה דברים די דחופים לומר לך. דבר ראשון, שכחתי באיזו שעה נפגשים בחצר ביתו של מוטי כדי לחקור את תעלומת הקרשים הגנובים. אתה יכול להזכיר לי, בבקשה?" "בטח" השיב לו דן "נפגשים בחצר ביתו של מוטי בשעה עשר בדיוק!" "את הדבר השני אני מעדיף לומר לך פנים אל פנים. אפשר לבוא אליך כרגע?" "בסדר, תבוא, אני מחכה לך" אמר דן. "רגע, דבר אחרון, דן" אמר שמעון "תחשב בהיגיון על מה שאמר לנו מוטי, אם נקבל ממנו חמש מאות שקלים, נוכל לקנות כל מיני אביזרים שמאוד יעזרו לנו בפתרון תעלומות! למשל, אבקה לגילוי טביעות אצבעות! משקפת! מכשירי קשר! ועוד המון דברים שיעזרו!" "בחמש מאות שקל אי אפשר לקנות כל-כך הרבה דברים, שמעון, אבל אתה צודק, אם נצליח, נשתמש בכסף רק לדברים שעוזרים ומועילים! "בסדר" אמר שמעון "וואי, איך לא שמנו לב לשעה, כבר עשרה לעשר! בוא נרוץ לביתו של מוטי!" בדרכם לביתו של מוטי פגשו את אריאל וחיים. "היי, מה נשמע?" שאל אריאל "אנחנו בדרך לביתו של מוטי זילברשטיין כדי לחקור את תעלומת הקרשים הגנובים!" "גם אנחנו" אמר שמעון "מעניין איפה יונתן" "הוא בטח כבר הגיע ומחכה לנו! קדימה! בואיונתן היה החבר הכי טוב של שמעון. הם עזרו אחד לשני בכל דבר. שיעורי בית, לימוד למבחנים וכוו'. יום אחד בחופש הגדול ישבו יונתן, שמעון, דן, אריאל, וחיים בחצר ביתו של דן ופצחו פיצוחים. ''אוף! כמה משעמם!" קרא שמעון. "אבל מה כבר אפשר לעשות ביום חם שכזה?" "יש לי רעיון" אמר דן. "אבל תבטיחו לא לצחוק" מבטיחים קראו כולם במקהלה. "אז ככה," אמר דן "הרעיון שלי הוא שנקים חבורה בלשית, ועד תחילת הלימודים נחקור מה שאפשר לחקור, ואם ממש יצליח לנו טוב, נמשיך ככה". "אני בעד!" קרא שמעון. "גם אני!" צעק חיים. "ואני נגד" אמר יונתן. "מה כבר ילדים בני תשע וחצי יכולים לחקור?" "אני מסכים עם יונתן" אמר אריאל. "באמת, מה כבר אנחנו יכולים לחקור?" "תתפלאו", אמר דן "אבל כבר יש לי תעלומה!" "ומה היא?" שאלו כולם. "בואו אלי הביתה ואני אספר לכם עם כוס מיץ תפוחים קר ועוגיות וניל" אמר דן. הם נכנסו לביתו של דן, והוא הגיש להם מיץ תפוחים קר ועוגיות וניל. "תודה, דן." אמר שמעון "ועכשיו תספר לנו את התעלומה שאנחנו יכולים לפתור!" "אז תקשיבו" אמר דן "מוטי זילברשטיין, השכן שלנו, מאוד רוצה לבנות לילדים שלו, רחל, יוסי, אריה ויצחק בית מעץ על עץ האלון ליד הכביש הראשי. הבעיה היא כזאת, היום בבוקר בתפילה הוא סיפר לאבא שלי שהוא מתכוון לבנות לילדיו בית עץ על עץ האלון, הבעיה שכל פעם גונבים לו את הקרשים, והוא נאלץ לקנות קרשים אחרים ולבזבז המון כסף! הוא קונה כל פעם קרשים חדשים אצל אותו אחד ב-60 ש''ח וכבר נמאס לו לבזבז כסף על זה! והוא רוצה לברר אחת ולתמיד מי גונב ממנו את הקרשים! אז אנחנו נוכל לעזור לו ולברר אחת ולתמיד מי הגנב! ואני מזכיר לכם שאבא שלי שוטר, והוא לימד אותי כל מיני טכניקות לתפיסת גנבים. למשל – טביעות אצבעות! אז בואו נלך עכשיו לביתו של מוטי, ונבקש ממנו לעזור לו בתפיסת הגנב. הגנב שלנו בטח אוהב מאוד לגנוב קרשים, אז אפשר לשים לו פיתיונות בכל רחבי המושב! מה אתם אומרים על זה?" "מה אנחנו אומרים? אנחנו אומרים שאתה פשוט גאון, דן! בוא נלך מיד לביתו של מוטי! קדימה!" אמר יונתן. כולם יצאו מביתו של דן וצעדו לביתו של מוטי, הידוע בשל עצבנותו הרבה לכל אנשי המושב. כשהם הגיעו לביתו של מוטי, דן דפק שלוש דפיקות על הדלת. מוטי פתח את הדלת ונראה פרצופו העצבני. "חכו!" צעק מוטי "עכשיו סיימתי לעשות ספונג'ה, לבית אתם לא נכנסים!" "לא התכוונו להיכנס לביתך, אדון מוטי" אמר דן והשתדל לדבר בנימוס. "אז לשם מה באתם?" שאל ברוגז. "באנו להציע לך הצעה" אמר דן. "והיא?" שאל מוטי "באנו להציע לך שנעזור לך לתפוס את הגנב שגונב ממך את הקרשים" אמר דן ונשם עמוק. ה%E

  48. 48. סיפור שהמצאת...י...

    יונתן היה החבר הכי טוב של שמעון. הם עזרו אחד לשני בכל דבר. שיעורי בית, לימוד למבחנים וכוו'. יום אחד בחופש הגדול ישבו יונתן, שמעון, דן, אריאל, וחיים בחצר ביתו של דן ופצחו פיצוחים. ''אוף! כמה משעמם!" קרא שמעון. "אבל מה כבר אפשר לעשות ביום חם שכזה?" "יש לי רעיון" יונתן היה החבר הכי טוב של שמעון. הם עזרו אחד לשני בכל דבר. שיעורי בית, לימוד למבחנים וכוו'. יום אחד בחופש הגדול ישבו יונתן, שמעון, דן, אריאל, וחיים בחצר ביתו של דן ופצחו פיצוחים. ''אוף! כמה משעמם!" קרא שמעון. "אבל מה כבר אפשר לעשות ביום חם שכזה?" "יש לי רעיון" אמר דן. "אבל תבטיחו לא לצחוק" מבטיחים קראו כולם במקהלה. "אז ככה," אמר דן "הרעיון שלי הוא שנקים חבורה בלשית, ועד תחילת הלימודים נחקור מה שאפשר לחקור, ואם ממש יצליח לנו טוב, נמשיך ככה". "אני בעד!" קרא שמעון. "גם אני!" צעק חיים. "ואני נגד" אמר יונתן. "מה כבר ילדים בני תשע וחצי יכולים לחקור?" "אני מסכים עם יונתן" אמר אריאל. "באמת, מה כבר אנחנו יכולים לחקור?" "תתפלאו", אמר דן "אבל כבר יש לי תעלומה!" "ומה היא?" שאלו כולם. "בואו אלי הביתה ואני אספר לכם עם כוס מיץ תפוחים קר ועוגיות וניל" אמר דן. הם נכנסו לביתו של דן, והוא הגיש להם מיץ תפוחים קר ועוגיות וניל. "תודה, דן." אמר שמעון "ועכשיו תספר לנו את התעלומה שאנחנו יכולים לפתור!" "אז תקשיבו" אמר דן "מוטי זילברשטיין, השכן שלנו, מאוד רוצה לבנות לילדים שלו, רחל, יוסי, אריה ויצחק בית מעץ על עץ האלון ליד הכביש הראשי. הבעיה היא כזאת, היום בבוקר בתפילה הוא סיפר לאבא שלי שהוא מתכוון לבנות לילדיו בית עץ על עץ האלון, הבעיה שכל פעם גונבים לו את הקרשים, והוא נאלץ לקנות קרשים אחרים ולבזבז המון כסף! הוא קונה כל פעם קרשים חדשים אצל אותו אחד ב-60 ש''ח וכבר נמאס לו לבזבז כסף על זה! והוא רוצה לברר אחת ולתמיד מי גונב ממנו את הקרשים! אז אנחנו נוכל לעזור לו ולברר אחת ולתמיד מי הגנב! ואני מזכיר לכם שאבא שלי שוטר, והוא לימד אותי כל מיני טכניקות לתפיסת גנבים. למשל – טביעות אצבעות! אז בואו נלך עכשיו לביתו של מוטי, ונבקש ממנו לעזור לו בתפיסת הגנב. הגנב שלנו בטח אוהב מאוד לגנוב קרשים, אז אפשר לשים לו פיתיונות בכל רחבי המושב! מה אתם אומרים על זה?" "מה אנחנו אומרים? אנחנו אומרים שאתה פשוט גאון, דן! בוא נלך מיד לביתו של מוטי! קדימה!" אמר יונתן. כולם יצאו מביתו של דן וצעדו לביתו של מוטי, הידוע בשל עצבנותו הרבה לכל אנשי המושב. כשהם הגיעו לביתו של מוטי, דן דפק שלוש דפיקות על הדלת. מוטי פתח את הדלת ונראה פרצופו העצבני. "חכו!" צעק מוטי "עכשיו סיימתי לעשות ספונג'ה, לבית אתם לא נכנסים!" "לא התכוונו להיכנס לביתך, אדון מוטי" אמר דן והשתדל לדבר בנימוס. "אז לשם מה באתם?" שאל ברוגז. "באנו להציע לך הצעה" אמר דן. "והיא?" שאל מוטי "באנו להציע לך שנעזור לך לתפוס את הגנב שגונב ממך את הקרשים" אמר דן ונשם עמוק. הוא נעץ בשאר הילדים מבט של 'בואו תעזרו לי, אני לא אמור לענות לו על כל השאלות שלו לבד'. "אני מסכים" אמר מוטי, לתדהמתם של הילדים "אבל זה רק מכיוון שאביך שוטר, ואומרים שדברים כאלה עוברים מאב לבן. ועוד דבר, אם תתפסו את הגנב, תקבלו ממני חמש מאות שקל במזומן! זה פשוט משגע אותי, ויום אחרי יום הילדים שלי בוכים לי 'אבא, הבטחת שתבנה לנו בית על העץ! מתי סוף סוף תבנה?' ואני נאלץ לשמע יום שלם את הבכי הנודניק שלהם!" בשמע משפט זה התלהבותם של הילדים הוכפלה! "אתה רציני, אדון מוטי?" "ועוד איזה רציני!" אמר מוטי. "אל תשאל מה עובר עלי בגלל הקרשים האלו." דן הציץ בשעונו. השעה הייתה שש וחצי בערב, ואין טעם להתחיל דבר כזה כשהשמש כמעט שוקעת. "תקשיבו כולם!" אמר דן. "השעה עכשיו שש וחצי בערב, ובטח ההורים שלנו מחכים לנו לארוחת ערב. אז אין טעם להתחיל לחקור עכשיו. אבל מה שכן, מחר בשעה עשר בבוקר כולם מתייצבים בחצר ביתו של מוטי, אוקיי?" "בסדר", אמרו כולם. "יופי" אמר דן. "עכשיו כל אחד הולך לביתו, ותזכרו, מחר בעשר בבוקר בחצר ביתו של מוטי!" הילדים הלכו לביתם ואכלו ארוחת ערב. בשעה שבע בבוקר צלצל הטלפון בביתו של דן, זה היה שמעון. "הלו, דן? סליחה אם הערתי אותך, פשוט יש לי כמה דברים די דחופים לומר לך. דבר ראשון, שכחתי באיזו שעה נפגשים בחצר ביתו של מוטי כדי לחקור את תעלומת הקרשים הגנובים. אתה יכול להזכיר לי, בבקשה?" "בטח" השיב לו דן "נפגשים בחצר ביתו של מוטי בשעה עשר בדיוק!" "את הדבר השני אני מעדיף לומר לך פנים אל פנים. אפשר לבוא אליך כרגע?" "בסדר, תבוא, אני מחכה לך" אמר דן. "רגע, דבר אחרון, דן" אמר שמעון "תחשב בהיגיון על מה שאמר לנו מוטי, אם נקבל ממנו חמש מאות שקלים, נוכל לקנות כל מיני אביזרים שמאוד יעזרו לנו בפתרון תעלומות! למשל, אבקה לגילוי טביעות אצבעות! משקפת! מכשירי קשר! ועוד המון דברים שיעזרו!" "בחמש מאות שקל אי אפשר לקנות כל-כך הרבה דברים, שמעון, אבל אתה צודק, אם נצליח, נשתמש בכסף רק לדברים שעוזרים ומועילים! "בסדר" אמר שמעון "וואי, איך לא שמנו לב לשעה, כבר עשרה לעשר! בוא נרוץ לביתו של מוטי!" בדרכם לביתו של מוטי פגשו את אריאל וחיים. "היי, מה נשמע?" שאל אריאל "אנחנו בדרך לביתו של מוטי זילברשטיין כדי לחקור את תעלומת הקרשים הגנובים!" "גם אנחנו" אמר שמעון "מעניין איפה יונתן" "הוא בטח כבר הגיע ומחכה לנו! קדימה! בואו נרוץ!" אמר דן. יונתן היה החבר הכי טוב של שמעון. הם עזרו אחד לשני בכל דבר. שיעורי בית, לימוד למבחנים וכוו'. יום אחד בחופש הגדול ישבו יונתן, שמעון, דן, אריאל, וחיים בחצר ביתו של דן ופצחו פיצוחים. ''אוף! כמה משעמם!" קרא שמעון. "אבל מה כבר אפשר לעשות ביום חם שכזה?" "יש לי רעיון" אמר דן. "אבל תבטיחו לא לצחוק" מבטיחים קראו כולם במקהלה. "אז ככה," אמר דן "הרעיון שלי הוא שנקים חבורה בלשית, ועד תחילת הלימודים נחקור מה שאפשר לחקור, ואם ממש יצליח לנו טוב, נמשיך ככה". "אני בעד!" קרא שמעון. "גם אני!" צעק חיים. "ואני נגד" אמר יונתן. "מה כבר ילדים בני תשע וחצי יכולים לחקור?" "אני מסכים עם יונתן" אמר אריאל. "באמת, מה כבר אנחנו יכולים לחקור?" "תתפלאו", אמר דן "אבל כבר יש לי תעלומה!" "ומה היא?" שאלו כולם. "בואו אלי הביתה ואני אספר לכם עם כוס מיץ תפוחים קר ועוגיות וניל" אמר דן. הם נכנסו לביתו של דן, והוא הגיש להם מיץ תפוחים קר ועוגיות וניל. "תודה, דן." אמר שמעון "ועכשיו תספר לנו את התעלומה שאנחנו יכולים לפתור!" "אז תקשיבו" אמר דן "מוטי זילברשטיין, השכן שלנו, מאוד רוצה לבנות לילדים שלו, רחל, יוסי, אריה ויצחק בית מעץ על עץ האלון ליד הכביש הראשי. הבעיה היא כזאת, היום בבוקר בתפילה הוא סיפר לאבא שלי שהוא מתכוון לבנות לילדיו בית עץ על עץ האלון, הבעיה שכל פעם גונבים לו את הקרשים, והוא נאלץ לקנות קרשים אחרים ולבזבז המון כסף! הוא קונה כל פעם קרשים חדשים אצל אותו אחד ב-60 ש''ח וכבר נמאס לו לבזבז כסף על זה! והוא רוצה לברר אחת ולתמיד מי גונב ממנו את הקרשים! אז אנחנו נוכל לעזור לו ולברר אחת ולתמיד מי הגנב! ואני מזכיר לכם שאבא שלי שוטר, והוא לימד אותי כל מיני טכניקות לתפיסת גנבים. למשל – טביעות אצבעות! אז בואו נלך עכשיו לביתו של מוטי, ונבקש ממנו לעזור לו בתפיסת הגנב. הגנב שלנו בטח אוהב מאוד לגנוב קרשים, אז אפשר לשים לו פיתיונות בכל רחבי המושב! מה אתם אומרים על זה?" "מה אנחנו אומרים? אנחנו אומרים שאתה פשוט גאון, דן! בוא נלך מיד לביתו של מוטי! קדימה!" אמר יונתן. כולם יצאו מביתו של דן וצעדו לביתו של מוטי, הידוע בשל עצבנותו הרבה לכל אנשי המושב. כשהם הגיעו לביתו של מוטי, דן דפק שלוש דפיקות על הדלת. מוטי פתח את הדלת ונראה פרצופו העצבני. "חכו!" צעק מוטי "עכשיו סיימתי לעשות ספונג'ה, לבית אתם לא נכנסים!" "לא התכוונו להיכנס לביתך, אדון מוטי" אמר דן והשתדל לדבר בנימוס. "אז לשם מה באתם?" שאל ברוגז. "באנו להציע לך הצעה" אמר דן. "והיא?" שאל מוטי "באנו להציע לך שנעזור לך לתפוס את הגנב שגונב ממך את הקרשים" אמר דן ונשם עמוק. הוא נעץ בשאר הילדים מבט של 'בואו תעזרו לי, אני לא אמור לענות לו על כל השאלות שלו לבד'. "אני מסכים" אמר מוטי, לתדהמתם של הילדים "אבל זה רק מכיוון שאביך שוטר, ואומרים שדברים כאלה עוברים מאב לבן. ועוד דבר, אם תתפסו את הגנב, תקבלו ממני חמש מאות שקל במזומן! זה פשוט משגע אותי, ויום אחרי יום הילדים שלי בוכים לי 'אבא, הבטחת שתבנה לנו בית על העץ! מתי סוף סוף תבנה?' ואני נאלץ לשמע יום שלם את הבכי הנודניק שלהם!" בשמע משפט זה התלהבותם של הילדים הוכפלה! "אתה רציני, אדון מוטי?" "ועוד איזה רציני!" אמר מוטי. "אל תשאל מה עובר עלי בגלל הקרשים האלו." דן הציץ בשעונו. השעה הייתה שש וחצי בערב, ואין טעם להתחיל דבר כזה כשהשמש כמעט שוקעת. "תקשיבו כולם!" אמר דן. "השעה עכשיו שש וחצי בערב, ובטח ההורים שלנו מחכים לנו לארוחת ערב. אז אין טעם להתחיל לחקור עכשיו. אבל מה שכן, מחר בשעה עשר בבוקר כולם מתייצבים בחצר ביתו של מוטי, אוקיי?" "בסדר", אמרו כולם. "יופי" אמר דן. "עכשיו כל אחד הולך לביתו, ותזכרו, מחר בעשר בבוקר בחצר ביתו של מוטי!" הילדים הלכו לביתם ואכלו ארוחת ערב. בשעה שבע בבוקר צלצל הטלפון בביתו של דן, זה היה שמעון. "הלו, דן? סליחה אם הערתי אותך, פשוט יש לי כמה דברים די דחופים לומר לך. דבר ראשון, שכחתי באיזו שעה נפגשים בחצר ביתו של מוטי כדי לחקור את תעלומת הקרשים הגנובים. אתה יכול להזכיר לי, בבקשה?" "בטח" השיב לו דן "נפגשים בחצר ביתו של מוטי בשעה עשר בדיוק!" "את הדבר השני אני מעדיף לומר לך פנים אל פנים. אפשר לבוא אליך כרגע?" "בסדר, תבוא, אני מחכה לך" אמר דן. "רגע, דבר אחרון, דן" אמר שמעון "תחשב בהיגיון על מה שאמר לנו מוטי, אם נקבל ממנו חמש מאות שקלים, נוכל לקנות כל מיני אביזרים שמאוד יעזרו לנו בפתרון תעלומות! למשל, אבקה לגילוי טביעות אצבעות! משקפת! מכשירי קשר! ועוד המון דברים שיעזרו!" "בחמש מאות שקל אי אפשר לקנות כל-כך הרבה דברים, שמעון, אבל אתה צודק, אם נצליח, נשתמש בכסף רק לדברים שעוזרים ומועילים! "בסדר" אמר שמעון "וואי, איך לא שמנו לב לשעה, כבר עשרה לעשר! בוא נרוץ לביתו של מוטי!" בדרכם לביתו של מוטי פגשו את אריאל וחיים. "היי, מה נשמע?" שאל אריאל "אנחנו בדרך לביתו של מוטי זילברשטיין כדי לחקור את תעלומת הקרשים הגנובים!" "גם אנחנו" אמר שמעון "מעניין איפה יונתן" "הוא בטח כבר הגיע ומחכה לנו! קדימה! בואו יונתן היה החבר הכי טוב של שמעון. הם עזרו אחד לשני בכל דבר. שיעורי בית, לימוד למבחנים וכוו'. יום אחד בחופש הגדול ישבו יונתן, שמעון, דן, אריאל, וחיים בחצר ביתו של דן ופצחו פיצוחים. ''אוף! כמה משעמם!" קרא שמעון. "אבל מה כבר אפשר לעשות ביום חם שכזה?" "יש לי רעיון" אמר דן. "אבל תבטיחו לא לצחוק" מבטיחים קראו כולם במקהלה. "אז ככה," אמר דן "הרעיון שלי הו

  49. 49. למה????????????????

    המשחק היחיד שהוא באמת פארקור

  50. 50. 3

    איך מתקינים את המשחק הזההההההההההה?????????

  51. 51. You-Serv.co.il

    החופש הגדול כאן, וביו-סרב מבצעים חבל על הזמן:O שרת 32 שחקנים + 22 מודים בסיסים + 10 מודים לבחירה = 70 ש"ח בחיוב טלפוני !, ובנוסף מתנה עלינו FastDL ! במקום שילדים יטענו את הסרבר שלכם 20 דקות זה ייטען להם 10 שניות !! מבצע מיוחד לחופש הגדול !! קנו שרת 32 שחקנים לכל החופש [חודשיים] + 22 מודים בסיסים +

  52. 52. ריצה חופשית

    רציתי לומר שהמשחק הזה סתם חרה הוא לא רוצה לעלות זה סתם עושה את ה ז לא כדי לכם לשחק בו

  53. 53. אופאל המלכה

    שלום לכולם אני אופאל המלכה רציתי לומר שהמשחק לא תקין אבל שיחקתי בו פעם הוא משחק מהמם שווה לכם לנסותתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת

  54. 54. iuujj

    rtrydddddddddddh

  55. 55. עעד

משחקים דומים

  • גלגול גבעות
    משחק גלגול גבעות ציון: 7.6 שחק

    גלגלו את הציפור על פני הגבעות התלולות...

  • היהלום הסודי
    משחק היהלום הסודי ציון: 8.6 שחק

    האוצר כבר בידיכם. עכשיו אתם רק צריכים לגרור א...

  • שדון המתנות של סנטה
    משחק שדון המתנות של סנטה ציון: 8.2 שחק

    סנטה איבד את מתנות החג בשלג, ליד ביתו של זן פ...

  • סקייט מאניה
    משחק סקייט מאניה ציון: 10 שחק

    בצעו טריקים והרוויחו נקודות...

  • נזק משני
    משחק נזק משני ציון: 8.9 שחק

    הרס הוא שם המשחק. אתם רובוט ענק וכועס בדרכו ה...

  • מוטו-X: מבחן 2
    משחק מוטו-X: מבחן 2 ציון: 7.1 שחק

    תריסר מסלולי שטח חדשים לבעלי אצבעות של פסנתרן...

  • הדייגת
    משחק הדייגת ציון: 7.7 שחק

    הצילו חבר שנשטף לחופו של אי בודד. איך? על ידי...

  • בקצה הקשת
    משחק בקצה הקשת ציון: 7.5 שחק

    ילד וילדה יצאו לטיול. הילדה נעלמה במעלה הקשת ...